מי אני?

גולשי האינטרנט העברי אולי מכירים אותי בכינוי ברכה גולשת, על שם האתר היותר מוכר שלי, שהוקדש לסקס, סמים ורוק'נרול, והבלוג שליווה אותו. רובם אינם יודעים שחלק נכבד מחיי עבר עלי במטבחים מקצועיים וביתיים, בבישול תמורת כסף ובשביל הכיף.

בגיל 18, אחרי שנים ארוכות של בישול בהשראתה ובהשגחתה של אמא שלי, קודמתי מדרגת שוטפת כלים במסעדת דגים בשארם אל-שייך לדרגת עוזרת-גריל, אחרי שהבעלים הבין שאני היחידה במקום שיודעת לקלף ולנקות שרימפס וקלאמרי. את התורה הזאת למדתי לפני שהגעתי לסיני, בזכות חברים שעבדו בדיג שרימפס בנמל אשדוד. מאוחר יותר התחלתי לעבוד בבתים פרטיים שבהם לאף אחד לא היה זמן או חשק לבשל, ואחרי שנתיים-שלוש הצטרפתי לחבר שהכין ומכר כריכים במערכות עיתונים. במהלך שנות ה-80 בישלתי במסעדה צמחונית, במסעדה ביתית, בבארים ובבתים פרטיים. כל זה נגמר בתחילת שנות ה-90, כשאיזה מניאק שכר את שירותי ולא שילם לי. מאז אני מבשלת רק בבית.

בשנות ה-90 ניצל סטיבן צ'או את פרישתי מהענף כדי להפיק את "אליל הבישול"

השנה הראשונה שלי בתאילנד היתה היחידה בחיי הבוגרים שבה לא בישלתי בכלל. בתחילה לא היו לי תנאים ולא היה לי צורך. אחר כך היו לי תנאים אבל לא היה צורך, ולבסוף נשברתי וקניתי מקרר קטן, בלון גז וכיריים. בהמשך רכשתי גם דלי חימר שממלאים בגחלים, בד מוסלין דק לבישול אורז דביק, ומכתש ועלי – בהתחלה מעץ ואחר כך מגרניט. אמנם קל מאוד לאלתר על האוכל התאי ולהשתמש בחומרי הגלם המשובחים לבישול מאכלים שמוכרים לכולנו מהבית, אבל להכין אוכל תאי אמיתי, כזה שאפשר להגיש לשכנים בלי להתבייש, זה סיפור אחר לגמרי, וזה הסיפור שמעניין אותי. את הפיוז'ן התאי-מערבי אני משאירה בשמחה לטבחים שגרים מחוץ לתאילנד.

כאן וכאן אפשר לקרוא עוד קצת על החיים שלי בתאילנד, וכאן אפשר לראות קטעי עיתונות רלוונטיים.

 

27 תגובות

27 תגובות לפוסט “מי אני?”

  1. אילן פאר בתאריך 04 מאי 2009 בשעה 20:20

    מדהים.
    אני מאוד מעריך את הנסיעה שלכם לתאילנד (עוד מאז)
    אומץ וכו'.

    ברכות

  2. ag01 בתאריך 18 מאי 2009 בשעה 10:40

    שלום רב,
    בשיעור בתאית בנושא אוכל לא שומעים טוב כדי לנסות לתקן. חבל זה מאוד מעניין.

  3. עדי בתאריך 18 מאי 2009 בשעה 10:50

    אילן – תודה, ריגשתני.
    ag01‏ – אצלי הווידאו נשמע בסדר, וממילא זה לא וידאו שאני יצרתי, כך שאין לי אפשרות לתקן אותו. אפשר להיכנס לדף של הסרטון ביוטיוב ולבקש עוד טיפת ווליום מהיוצרים.

  4. מיכאל בתאריך 24 מאי 2009 בשעה 23:22

    היי עדי. שמחתי נורא לגלות את הבלוג שלך היום לראשונה, כי כמוך בדיוק אני חולה על אוכל תאילנדי – עד כדי כך שנישאתי לתאילנדית, כדי שתהיה לי אספקה של אוכל תאילנדי באופן קבוע.. חחחחחחחח… סתם, סתם. נישאתי לתאילנדית פשוט במקרה, כך רצה הגורל. אנחנו חיים בישראל, וגרים בבאר-שבע. יש לנו שני ילדים שחשבתי ברצינות לרשום עליהם פטנט, כי אני לא יודע אם יש בעולם עוד דבר כזה כמו ילדים חצי גרוזינים – חצי תאילנדים. בזמנו פחדתי שלא יצאו לנו חייזרים, אך לשמחתי זה לא קרה, דווקא להיפך. יצאו לנו שני יפהפיים מקסימים, שאני בונה עליהם שבעתיד יהיו כוכבי קולנוע בתאילנד. הם מתים שמה על המיקסים האלה.. חחחחחחח..
    הקיצר עניין אותי לדעת מה את עושה כבר ארבע שנים בתאילנד? מיותר לציין שאני מת מקנאה…

  5. עדי בתאריך 25 מאי 2009 בשעה 4:26

    תאים-גרוזינים – נשמע כמו שילוב קטלני. תעשיית הקולנוע בתאילנד לא ממש משגשגת, אבל באופרות סבון יש להם סיכוי מצוין. התאים נותנים עדיפות לשחקנים עם אפים גדולים – זה נראה להם סקסי (ואם הם לא נולדו ככה, מתקנים את זה בניתוח).
    בתשובה לשאלתך מה אני עושה – אני אחשוב על זה ואודיע לך.

  6. מיכאל בתאריך 26 מאי 2009 בשעה 13:14

    היי עדי.
    תראי, בנוגע לשאלתי זה בסדר. אם זה סוד מדינה, אז את ממש לא חייבת לספר לי מה את עושה שם. לא ידעתי שהמוסד פתח סניף גם בתאילנד.. ;-)
    אם קיימת אפשרות שנייה שאת באמת לא סגורה מה את עושה שם כבר 4 שנים, גם זה בסדר. כבר 10 שנים אני חושב מה לעזאזל אני עושה בבאר-שבע, וגם אני עדיין לא סגור על זה.. טוב, זה כנראה לא זה, ולא זה. אני סתם מתלוצץ..
    כבר 4 שנים עברו כמעט מאז הפעם האחרונה שביקרנו שם, ואנחנו מתים מגעגועים. אנחנו באמת חושבים לנסוע לקראת סוף השנה, אבל מה שמרתיע אותי קמעה – זאת ההצהרה של אישתי שהפעם היא מתכוונת לעשות אף – יעני ניתוח. אני אוהב את האף האיסאני שלה כמות שהוא – קטן ועגלגל, ואני לא חושב שבגלל שהוא לא מספיק גדול כדי להחזיק את משקפי השמש במקומם שלא יפלו- זה תירוץ מספיק טוב כדי לעשות ניתוח. אבל מי מקשיב לי בכלל.. האמת היא שאני פשוט פוחד. בכל זאת ניתוח זה ניתוח. אני עדיין מנסה לשכנע אותה לרדת מהרעיון, בינתיים זה לא הולך כל כך..
    כמו שציינתי גם אני כמובן מת על האוכל התאילנדי, במיוחד על כל המרקים למינהם. אני גם חושב שלמרות שזה לא ישמע הכי סטרילי, אין כמו אוכל רחוב. הוא הכי טעים וכמובן זול. לא עזרו מחאותיה של אישתי על התעקשותי לאכול דווקא בדוכנים ( היא טוענת שצריך קיבה תאילנדית כדי לעבור בשלום את האוכל המוגש שם), ולמרות סאגת השלשולים הבלתי נגמרת, עדיין המשכתי לפקוד את המקום. משום מה, תמיד שהייתי בא ומבקש מהמוכרת: " קנייאו – סיפ הא באט" – יעני אורז דביק ב – 15 באט, איזה 20 תאילנדים שהיו מסביבי, היו נקרעים לחתיכות מרוב צחוק כאילו סיפרתי ברגע זה את בדיחת השנה. הסתבר לי שב – 15 באט אפשר לקבל המון המון קנייאו. איזה 4 שקיות מלאות אורז דביק. את מתארת לעצמך איזה אטרקציה הייתי שם שהתהלכתי ברחוב עם שקיות האוכל המלאות והשקופות בדרכי חזרה למלון, שהתאילנדים היו בוהים בתמיהה בפאראנג הזר עם כל הקנייאו והסום-טאם שלקחתי עימי בכמויות. בחלק מהדוכנים הייתי לקוח קבוע, ובעל אותו דוכן כבר ידע להכין לי צלחת מרק כפולה ותמיד היה אומר: " פאראנג איט דבל", בחיוך גדול ומשועשע על הפנים.
    חחחחחחח.. היו קטעים..

  7. דני הירוק בתאריך 26 מאי 2009 בשעה 14:16

    מה קורה ברכה???

    ים בשנים!

    איך החיים?

    מה שלום the man?

    רונה כבר תיכף בת 6 ונעם בן שנה.

    מתים לעוף מכאן אבל מערבה, ל Deutsch אבל מתכננים גם ביקור מזרחה ל Thai/ עד אז, נשיקות וחיבוקים ו drop me a line.

    ד

  8. עדי בתאריך 02 יוני 2009 בשעה 5:27

    דני הירוק (אחלה ניק), נחמד שבאת לבקר. שמעתי שבגרמניה יש המון מסעדות תאיות. (אוריד לך שורה בדואר. אויש, זה נשמע פלילי).

  9. אבי פרימו בתאריך 03 נובמבר 2009 בשעה 18:12

    היי עדי. אראלה העבירה לי את הלינק. אין ספק, אתר מושקע ומוקפד (כרגיל אצלך, וזו לא חנופה). מבטיח להתעניין תכופות. ד"ש לנמרוד.

  10. יורם בתאריך 08 דצמבר 2009 בשעה 15:07

    עדי שלום רב !
    במקרה גיליתי את הבלוג שלך באינטרנט, בחיפושי אחרי אתרים על עבודות בתאילנד.
    מאוד נהנתי ממה שכתבת: אם זה על האוכל או על הנימוסים בשולחן, ועוד נושאים אחרים מנסיוני כטייל ותיק בתאילנד, גם הייתי 4 שנים מורה לאנגלית בסרבורי. אני מסכים עם כול מה שכתבת ולכן היה מאוד חשוב לעלות את זה על הכתב.
    עכשיו אני הבנתי שאת בתאילנד 4 שנים. אני לאחר 4 שנים בתאילנד דיברתי שוטף תאית, ואף הייתי בארץ מתורגמן מתאית לעברית בחברות כ"א שמביאות אותם.
    היום אני עובד בחברה שלא מתעסקת ביבוא כ"א אדם תאילנדי, למרות זאת אני חי את תאילנד 24 שעות, ומת כבר לנסוע עוד פעם. אני מאוד אוהב אוכל תאילנדי ולכן התחתנתי עם תאילנדית. אנחנו גרים בת"א וכול מי שרוצה לאכול אוכל תאילנדי אורגינל מוזמן לבוא אלינו.דרך אגב רציתי לציין משהו לבחור הגרוזיני, אהבתי מאוד את מה שכתבת, אחי. כול מי שרוצה ללמוד תאית מוזמן ליצור איתי קשר:
    0524677255
    0775421593 אחרי השעה 18 ושלושים.
    מייל: sahor3 ב-bezeqint.net

  11. עדי בתאריך 11 דצמבר 2009 בשעה 6:46

    יורם – תודה על התגובה. הלוואי עלי לדבר תאית שוטפת. אולי זה בגלל שלא היה לי השכל להתחתן עם בחורה תאית.

  12. רן בתאריך 24 ינואר 2010 בשעה 16:11

    שלום עדי וחובבי התאי,
    אחלה בלוג, אהבתי.

    אני עוסק בבמבוק ורוצה לבשל אורז בתוך במבוק כמו בצפון תאילנד, מישהו מכם כבר עשה את זה?
    חוץ מזה, אני מחפש מקום שאפשר לקנות נצרי במבוק טריים בואקום בארץ. יש למישהו המלצות?

  13. עדי בתאריך 27 ינואר 2010 בשעה 14:10

    רן – עניתי לשאלת האורז המבושל בבמבוק כאן. בעניין נצרי במבוק בוואקום – ראיתי כאלה במזרח מערב.

  14. סומקיט בתאריך 15 יולי 2010 בשעה 2:13

    יי אחלה בלוג אבל אני לא מבין מה קורה בדיוק. תאילנדים בארץ לא אוכלים את האכול שנקרא תאילנדי במסעדות אפילו לא באותנתיות שבהן.
    אני יושב איתם והם אוכלים ממרח פרה (פלה דגים) ו קאפי עם 4 טון מלח ולימון ופאפאיה. בקיצור אוכל עם הרבה ריח.

    כמו כן לתאילנדים אין הרבה נושאי שיחה חוץ מאוכל והימורים גם בארץ הם חיים מהימורים :P

    ככה זאת לא חוויה נעימה

  15. עדי בתאריך 15 יולי 2010 בשעה 8:19

    סומקיט – אתה בטוח שלפועלים מתאילנד שחיים בארץ יש תקציב לאכול במסעדה תאית? כי לי, למשל, אין תקציב כזה. בכלל, אני נמנעת מהזמנת מנות תאיות במסעדות מחוץ לתאילנד כדי לא להתאכזב. בהקשר הזה, אשמח אם תספר לי על עוד מסעדות תאיות אותנטיות בישראל חוץ מבית תאילנדי בתל אביב. לגבי הפלא-רה (דג מותסס) והקאפי (משחת שרימפס) – רוב הפועלים בישראל מגיעים מאיסאן, ואלה שני מרכיבים מאוד חשובים באוכל שלהם. בחלקים אחרים של תאילנד משתמשים בזה הרבה פחות. למזלם של התאים שחיים בארץ, אלה גם מרכיבים שלא בעיה לקנות בישראל, כי הם לא טריים (בלשון המעטה). אוסטרלים שאוכלים מרמייט זה יותר טוב? וצרפתים עם הגבינות המסריחות?

  16. ד. ג. כ. בתאריך 30 ספטמבר 2010 בשעה 9:42

    איזה כיף לגלות את הבלוג הזה.

  17. אתי בתאריך 23 נובמבר 2010 בשעה 20:30

    אוווהוו את מדהימה בצורת האתר תמשיכי אני נכנסת אליו המון.
    אני חיה את התאילנדים 24 שעות מנהלת חנות תאינלדית בפארן שבערבה ואצלנו יש הכלללללללללל רוב המוצרים מיובאים ישירות מתאילנד.
    לכן כל הממרחים למיניהם, סירי הבמבוק, סירי האידוי למיניהם מוכרים לי כשאת כותבת עליהם.
    השפה היא כל כך קשה עם הטונים אבל אני לומדת את השפה דרך האינטרנט כי האיסאנים לא מדברים כמו בבנקוק.
    בקיצור חוויה לעבוד במחיצתם.

  18. ברנש בתאריך 29 מאי 2011 בשעה 17:39

    לבבות אסקי (פועל ב-rtl) לאישה המגניבה ביותר באינטרנט:
    3> 3> 3> 3> 3>

    אולי תכיני איתם איזשהו דליקטס תאילנדי?

  19. עדי בתאריך 30 מאי 2011 בשעה 3:14

    ברנש – תודה. אשחיל אותם על שיפוד ואקווה שה-> לא ייתקע לי בין השיניים.

  20. מטי בתאריך 01 ינואר 2012 בשעה 12:33

    היי עדי … גם אני כמו כולם שמחה שגיליתי את האתר שלך ונהנת מכל רגע לצפות בסרטונים.
    שאלה: האם יש צורך בויזה מיוחדת על מנת לגור ולעבוד בתאילנד?
    אם כן מה צריך לעשות על מנת להשיג את האישורים לכך ?

    אשמח לתשובתך
    מטי

  21. עדי בתאריך 05 ינואר 2012 בשעה 0:15

    מטי – תשובה לשאלתך – כאן.

  22. רינת בתאריך 17 יולי 2013 בשעה 12:23

    היי עדי,

    תודה על האתר והספר המדהימים,אני נהנת מהם מאוד ועדיין לא מצליחה להתגבר על החשש שלי מלאכול בדוכני הרחוב.

    אני טסה בחודש הבא הפעם עם המשפחה(ילדות קטנות) ומתה לנסות את כל האוכל המדהים שאני רואה ברחוב אבל לא רוצה לסיים את הטיול כבר ביום הראשון בשירותים.
    אני דיי בטוחה שגם במסעדות שאני אוכלת בהן האוכל לא נשמר בתנאים טובים יותר אבל יותר קל לי כי אני לא רואה.

    יש לך עצות בשבילי?במיוחד הפליאו אותי כל הדוכנים עם הבשר מאחורי תיבות הזכוכית,הוא לא מתקלקל שם? ומה עם כל המטוגנים?

    תודה!!

  23. עדי בתאריך 30 יולי 2013 בשעה 5:09

    רינת, תודה על המחמאות. אני יודעת שמה שמטריד אותך מטריד גם רבים אחרים, לכן אנסה לכתוב פוסט בנושא ולפרסם בימים הקרובים. בכל מקרה, שיהיה לכם טיול מוצלח.

  24. עדי בתאריך 31 יולי 2013 בשעה 18:22

    רינת – גיליתי שכבר כתבתי בזמנו פוסט על הנושא הזה. הנה.

  25. אריאלה גת בתאריך 13 אוגוסט 2013 בשעה 0:05

    הי עדי,
    זה קרה לאחרונה ובאיחור,
    ממפגש למפגש שלנו עם אוכל תאי , אנחנו מתאהבים יותר ויותר.
    האם יש דרך ללמוד את רזי המטבח בארץ?
    אשמח מאוד

    בברכה אריאלה גת

  26. עדי בתאריך 13 אוגוסט 2013 בשעה 10:17

    אריאלה – קצת קשה לי להמליץ על סדנאות שלא הייתי בהן, ואני מניחה שהדרך הטובה ביותר היא לקבל המלצות מחברים. יש מדי פעם סדנאות של סוואלי אלדר (ראי כאן דיווח עתיר תוכן שיווקי על אחת מהן). ואם כבר תוכן שיווקי בוטה, גם לי יש.

  27. מורן בתאריך 21 מרץ 2014 בשעה 23:12

    היי עדי!
    בפסח מגיעים לתאילנד לביקור 'שורשים'… גרנו של לפני 25 שנים, הייתי אז נערה צעירה… נהיה בHUA-INN ובבנגקוק. יש לך המלצות כלשהן כל כל דבר מעניין באזור הוא-אין? כמובן שגם אוכל ובישול זה מצויין… אנחנו פריקים של תאילנד מאז.
    תודה!
    ושבת שלום!
    מורן.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות