צביקה – אני חייבת להתוודות שאני הכנתי פעם פאד קרפאו בלי קרפאו. צחקו עלי חצי שנה פה. אתה צודק בעניין האפשרות לאלתר, אבל אני ארגיש שבגדתי בתפקידי אם לא אתקרצץ עליך קצת.

אז אני אקרא לזה גאי פאד לאאב קראפאו או משהו דומה.

בכל מקרה קשה בארץ להשיג את הפרודוקטים המקוריים, אז הלחן יהיה בכרח שונה או "מזוייף".

אחד הדברים שאני הכי נהנה ממנו בבישול לעומת אפיה זה האפשרות לשנות את המתכון בהתאם לדמיון והחשק שלך ואם זה מתבצע בצורה הגיונית התוצאה תהיה טובה.

עדי אולי יותר תאית מהאפיפיור (לא קשה), אבל זה נשמע פחות נורא כשמכירים את הפולקלור בנושא: התגובה התאית כשהם טועמים משהו שלא הוכן לפי מתכון תאי אסלי היא באמת "איך קוראים לזה?".
אם עונים להם משהו כמו "פאד קרפאו בסיגנון רמת גן" וזה לא יותר מדי מוזר להם, הם אולי יאכלו יותר מביס אחד.
זה לא שיש חוק מה מותר לבשל, אבל חוקי ה"איך קוראים לזה" הם די נוקשים
כדאי לקרוא את http://bit.ly/aA7nMG לפני שמאלתרים.

נשמע טוב, המתכון הזה שלך. איך אמרת שקוראים לזה? אצלנו בבית הספר כשמישהו היה מנסה לשיר ומזייף, היו אומרים לו: לא ידענו שאתה גם מלחין.

ניסיתי ויצא נהדר למרות שהוספתי קצת למתכון

הוספתי קצת כוסברה ונענע קצוצה גס בנוסף לבזיליקום וגם סחטתי כשתי כפות מיץ לימון על מנת לאזן את הטעמים.

שימו לב שהמנה יוצאת די מלוחה בשל רוטב הסויה, הדגים והמלח, אז ניתן להפחית מהכמויות למי שרגיש.

איזו מנה מעולה, יאמ!