אוגוסט 15 2010

למה אין?

מדור: כתבות

לעתים קרובות אני נתקלת במתכונים תאיים שפשוט אין טעם להכין בישראל, כי המרכיבים הבסיסיים שלהם חסרים. בדרך כלל מדובר בירקות, בפירות ובעשבי תיבול שקשה עד בלתי אפשרי להשיג בארץ – למשל זנים מסוימים של חצילים, המון סוגים של ירקות ירוקים (כמו פאק בונג או פאק קאנה), במבוק טרי, חוטרי אננס, פלפל ירוק טרי ועוד. לזכותם של החקלאים והמשווקים בישראל אפשר לומר שהמבחר מתחדש וגדל כל הזמן, אבל יש קבוצה שלמה של חומרים שחסרונם אינו גזירת גורל, אלא החלטה שיווקית שנשענת על מסורות בישול מסוימות, שאינן תאיות בעליל.

הדוגמה הבולטת ביותר היא כוסברה – עשב התיבול הפופולרי ביותר בתאילנד.

כוסברה. נמכרת עם השורשים

כוסברה. נמכרת עם השורשים

כוסברה היא הדבר האחרון שחסר בישראל, אבל נסו פעם להשיג כוסברה עם שורשים, שבתאילנד משתמשים בהם באינספור מאכלים, ותיתקלו בחומה בצורה. האם הכוסברה בישראל גדלה ללא שורשים? לא סביר. אבל כמו רוב עשבי התיבול בארץ, גם היא נמכרת ללא השורש כי אף אחד לא מעלה בדעתו לעשות בו שימוש. בתאילנד, לעומת זאת, שורשי כוסברה הם מרכיב חיוני במשחות קארי רבות, במרקים, בתבשילי קארי ובמרינדות. פשוט שוטפים אותם היטב ומוסיפים לתבשיל, שלמים או כתושים במכתש.

גם השמיר, עשב נפוץ בתאילנד ובשראל, נמכר בתאילנד על שורשיו. בדומה לשורשי הכוסברה, גם הם נראים קטנים, צמוקים ולא מרשימים אבל יש להם השפעה גדולה על הטעם.

דוגמה נוספת לחומר שקיים בשפע בישראל ובכל זאת לא עושים בו שום שימוש – עלי בננה.

בתאילנד הם משמשים כאריזה למאכלים מוכנים – ממעטפות סגורות שבתוכן יש סוגים שונים של קאנום, ועד קופסאות פתוחות שבהן מניחים מאכלי אטריות, דגים או שרימפס מטוגנים ועוד.

אורז דביק ובננות, מאודים בעלי בננות

אורז דביק ובננות, מאודים בעלי בננות

עלי הבננה משמשים גם כמעטפת או קופסה שבתוכה צולים, מאדים או מבשלים מאכלים שונים, מקארי דגים ועד אורז דביק בחלב קוקוס מתוק, ולזכותם ייאמר שהם הרבה יותר טעימים מנייר אלומיניום. אבל נסו להשיג עלי בננה בישראל ודווחו לי אם אתם מצליחים.

אגרולס מאטריות אורז טריות בקופסה מעלי בננה

אגרולס מאטריות אורז טריות בקופסה מעלי בננה

קארי דגים מאודה בעלי בננה. שני סגנונות אריזה - פתוח וסגור

קארי דגים מאודה בעלי בננה. שני סגנונות אריזה - פתוח וסגור

קארי דגים צלוי באריזות בננה

קארי דגים צלוי באריזות בננה

חלק נוסף של הבננות שנחשב למרכיב פופולרי בתאילנד הוא התפרחות הצעירות, שאותן אפשר לאדות ולאכול (בעיקר עם נאם פריק, אבל גם לצד מאכלים אחרים) או לחתוך דק ולהוסיף לתבשילים שונים.

תפרחת בננות. הפרחים מסודרים בשורות בין העלים

תפרחת בננות. הפרחים מסודרים בשורות בין העלים

לתפרחות יש טעם ומרקם שמזכיר קצת עלי ארטישוק צעירים ורכים. מהרגע שחותכים אותן הן מתחילות להשחיר, לכן חייבים להשרות אותן מיד (ועד רגע הבישול) בקערה עם מי לימון, שעוצר את ההתחמצנות.

תפרחת בננה חצויה. טעים באופן מפתיע

תפרחת בננה חצויה. טעים באופן מפתיע

בעיות דומות יש גם בתחום הבשר, ובעיקר בשר חזיר. לא שחסר חזיר בישראל, אבל שיטות החיתוך שלו אחרות לגמרי מאלה הנהוגות בתאילנד, לכן נתחים פופולריים כמו "חזיר שלוש שכבות" (נתח שכולל עור, שומן ובשר), או צלעות שרוב הבשר והשומן הוסרו מהן, אינם קלים להשגה בישראל.

חזיר פריך (מו קרופ): עור, שומן ובשר

חזיר פריך (מו קרופ): עור, שומן ובשר

עד כמה שראיתי, חזיר עם עור הוא משהו שבכלל לא מגיע לדלפקי הקצבים. העור מוסר לפני המכירה. בתאילנד, לעומת זאת, העור והשומן הופכים נתחי חזיר סטנדרטיים למעדנים פריכים שלא מן העולם הזה. ומצד שני, נסו להשיג בשוק בתאילנד בשר חזיר או בקר חתוך לסטייק. אני מבטיחה לכם שזה לא יהיה פשוט.

כמובן שאותם עקרונות של "למה אין" עובדים גם בשני הכיוונים. לכן, למשל, לא תוכלו להשיג טחינה בתאילנד למרות שהשומשום קיים בה בשפע. פשוט לא משתמשים בו בצורה הזאת.

בוטנים

בוטנים

כנ"ל לגבי חמאת בוטנים. אתם יכולים לקנות בתאילנד חמאת בוטנים מיובאת בהמון כסף, אבל איש אינו מעלה בדעתו לייצר חמאת בוטנים מקומית. אם צריך בוטנים כתושים, מוציאים את המכתש וטוחנים למידה הרצויה.

רסק עגבניות, מרכיב חובה בכל מזווה ישראלי, הוא עוד מוצר שלא קיים בתאילנד (יש רק קטשופ, אבל לא רסק) למרות שעגבניות לא חסרות. אם רוצים רסק עגבניות, מוציאים שוב את המכתש וטוחנים למידה הרצויה, תוך ויתור על הטעם והמרקם המרוכזים של הרסק המשומר.

"למה אין" היא שאלה נפוצה בקרב צמחונים שמבקרים בתאילנד ולא מצליחים להתרגל אל היחס התאי לקטניות. זה מתחיל ב"למה אין חומוס", ובאמת אין, אבל ממשיך גם לעדשים ולשעועית לסוגיה – מרכיבים שנמצאים בשימוש יומיומי בתאילנד, רק לא במקומות שאכלנים מערביים מצפים למצוא אותם. רוצים מרק שעועית? אין בעיה – תקבלו אותו עם הרבה סוכר וקצת קינמון ותאכלו אותו כקינוח או כחטיף בין הארוחות.

גם עדשים ירוקות עגולות (מש) הן פופולריות בתאילנד ומשתמשות להכנת מרק מתוק, שנמכר בשקיות ניילון בדוכני הקאנום.

רוצים שעועית אדומה או שחורה מבושלת? יש לכם סיכוי למצוא אותה בקאו לאם, קנה במבוק ממולא אורז דביק שבושל עם חלב קוקוס, קצת סוכר ופולי שעועית, או כמרכיב בסלטים תאיים בסגנון מערבי.

קאו לאם: קנה במבוק ממולא באורז דביק ושעועית

רוצים עדשי מונג? תקבלו אותם כמילוי מתוק לחטיפים או כמרכיב מרכזי בקאנום מור קנג, מעין עוגה מתקתקה מחלב קוקוס, ביצים ועדשים, המוגשת עם שאלוטס מטוגנים מלמעלה.

קאנום מור קנג. עוגה מעדשי מונג

קאנום מור קנג. עוגה מעדשי מונג

באופן כללי, אני משתדלת לא להיכנס למצבי רוח של "למה אין" כי עדיף להתרכז במה שיש – ויש כל כך הרבה – אבל אני מבטיחה לעדכן את הפוסט בלמהאינים חדשים אם אגלה עוד כאלה. אתם מוזמנים לתרום בתגובות את שלכם ולתקן אותי אם טעיתי בקשר להיצע בישראל או בכל דבר אחר.

8 תגובות

8 תגובות לפוסט “למה אין?”

  1. גאי בתאריך 16 אוגוסט 2010 בשעה 15:52

    הי עדי

    למה אין? יש, רק צריך לחפש.

    מרכיבים שאפשר למצוא בארץ, לפי איזורים:

    חיפה:
    שורשים מוכרים בנפרד, גם של כוסברה וגם של שמיר, אפשר לימצוא בשוק תלפיות, עלי בננה ופרח בננה, פשוט למצוא מטע בננות ולבקש מהחקלאי, את נתח החזיר המדובר אפשר להשיג בדיוק כמו בתמונה, עור-שומן-בשר במעדני אביב בהדר (חיפה), חצילים מסוגים שונים ניתן גם כן למצוא בשוק תלפיות.

    ת"א:
    בשוק הכרמל ניתן לימצוא פפאיה ירוקה (בעונה), פק בונג (בעונה) מיני חצילים שונים, גם את הארוכים הירוקים וגם את הכדורים הקטנים בירוק ובסגול (רוב השנה), אפילו נתקלתי מס' פעמים בצ'ילי תאילנדי (פריק קי נו) גם שאר ירקות לא מזוהים שנתקלתי בהם במזרח צצים פה ושם.

    אני יודע שלמסעדת בית תאילנדי יש מישהו שמגדל במיוחד ירקות תאילנדים, שווה לתפוש שיחה עם הבעלים.

    בארץ הבעיה העיקרית היא החורף, אז כבר יותר קשה עד בלתי אפשרי להשיג ירקות עונתיים.

    מקווה שעזרתי.

    תודה

  2. עדי בתאריך 16 אוגוסט 2010 בשעה 16:18

    גאי – זה חלק מהעניין – שכדי להשיג את המוצרים האלה צריך לחפש – הם לא נמכרים ברשתות השיווק, איפה שרוב האנשים עושים קניות, ואפשר למצוא אותם רק בחלק קטן מהבסטות בשווקים. ברור שבמדינה שבה מגדלים בננות יהיו עלי בננות במטעים, אבל מתי לאחרונה ראית ערימה של עלים כאלה למכירה? בכל מקרה, תודה על המידע שתרמת. אוסיף אותו לפוסט שעוסק בקניות בישראל.

  3. רועי בתאריך 18 אוגוסט 2010 בשעה 14:20

    תודה גאי, אקפוץ למעדני אביב בהזדמנות הבאה בחיפה…
    רציתי למצוא היכן נמצא מעדני אביב בהדר (צדקתי לגבי המיקום), וראיתי שיש להם הרבה סניפים:
    http://www.m-aviv.co.il/apage/22600.php
    (משהו מצחיק – יש להם 4 סניפים בערים שונות וכולם ברחוב הרצל…)

    דרך אגב, אתמול ראיתי בשוק מחנה יהודה צ'ילי קטנים וטובים ופאק בונג.

  4. ספי בתאריך 19 אוגוסט 2010 בשעה 16:01

    אני יותר מתמרמר על החוסר בעלי קפיר ליים, נו מילא שאין טריים אבל גם לא קפואים? לך תגדל עץ במרפסת במרכז ת"א…
    דרך אגב עדי, יש לך מתכונים למלון מר? אותו דווקא יש בתדירות די גבוהה בשווקים אבל אין לי מושג מה לעשות איתו

  5. עדי בתאריך 19 אוגוסט 2010 בשעה 17:12

    ספי, זו אכן סיבה להתמרמרות, אבל הבנתי שלא קל לגדל קפיר ליים בארץ ולייבא מוצרים קפואים זה תמיד יותר מסובך מלייבא מיובשים.
    גם אני שמתי לב למלון המר בשווקים בישראל – כנראה שהוא פופולרי אצל הפיליפינים. יש לי מתכון למלון מר ממולא בבשר חזיר טחון ומבושל במרק צח, אבל לי זה תמיד מר מדי אז אני אוכלת רק את הבשר והמרק. אם אתה רוצה, אעלה את המתכון לאתר. תודיע לי.

  6. ספי בתאריך 20 אוגוסט 2010 בשעה 23:48

    מרק עם מלון מר? נשמע מעניין, אשמח לנסות (לפחות פעם אחת :))

  7. גאי בתאריך 03 ספטמבר 2010 בשעה 21:52

    עדכון מוצרים: בשוק תלפיות בחיפה אם נמצאים במאפיית אריאל חוצים את הכביש בכיוון הירידה וקצת שמאלה, ישנו מוכר תימני עם בסטה קטנה שמוכר רק "ירוקים" למיניהם, ניתן להשיג אצלו כוסברה עם שורשים, ביטר מלון, שעועית ארוכה, Fak keaw או משהו מאוד דומה ועוד מיני טובין.

  8. רועי בתאריך 04 ספטמבר 2010 בשעה 12:00

    בגלל החום הכוסברה קטנה מאוד ולכן (זה מה שאומרים המוכרים בשוק) מוכרים כעת כוסברה עם השורשים, נכון ל3.9.10 משוק מחנה יהודה…

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות