מאי 24 2011

מיסטר צ'ין: בנגקוק, מאי רוד

מדור: כתבות

אחת המשימות היותר קשות בעבודה על הספר "סאנוק" היתה למצוא את האנשים הנכונים שיעשו לי היכרות עם המטבח המקומי באזורים שעליהם רציתי לכתוב. המכשול העיקרי שלי היה השפה – התאית שלי עלובה ברמות מבישות, והנושא היחיד שבו אני מסוגלת לנהל שיחה הוא אוכל. השקעתי יותר זמן בלמידת שמות של ירקות מאשר בדרך הנכונה לענות על השאלה מאיפה אני באה.

מה שעזר לי במציאת הטבחים שסיפוריהם מופיעים בספר היתה העובדה שהתאים הם מאוד דינמיים בבחירת מקומות המגורים שלהם ולעתים קרובות הם עוברים מפרובינציה לפרובינציה במירוץ אחר הפרנסה – מה שאומר שבכל מקום יש אנשים מכל מקום. את חלק מהאנשים שמופיעים בספר פגשתי באיזור מגורי בזמן העבודה על הספר – פרובינציית טראט שבדרום מזרח המדינה, אבל הם הגיעו אליה ממקום אחר, שבו בחרתי להתמקד בספר. אחד האנשים האלה הוא צ'ין, המכונה מיסטר צ'ין לצורכי כבוד.

מיסטר צ'ין ותמונת צדפים בעיצובו

מיסטר צ'ין ותמונת צדפים בעיצובו

את מיסטר צ'ין, שגדל בבנגקוק באיזור שליד צ'יינה טאון, פגשתי כשחיפשתי באינטרנט מקום לארח בו בני משפחה שבאו לביקור. בין טראט ובין נקודת הגבול עם קמבודיה שנקראת האד לק (Had Lek), יש כמה חופים נחמדים ושקטים, שנראים כמעט אירופאיים בגלל המפרצים המקושטים בעצי קזוארינה ורכס ההרים שבאופק, שמאחוריו נמצאת קמבודיה (לצפייה בכל התמונות הקשורות לפרק על צ'ין, ראו גלריה מתחלפת בצד ימין למעלה).

החוף במאי רוד ריזורט

החוף במאי רוד ריזורט

כ-50 ק"מ דרומית לעיר טראט, ליד הרצועה הצרה ביותר של תאילנד, שרוחבה כקילומטר אחד בלבד, יש כפר דייגים בשם מאי רוד. לצ'ין יש בית הארחה (Mai Rood resort) על החוף באחד הקצוות של הכפר, וכדי להגיע אליו צריך ללכת קצת ברגל על שבילים צרים שהוקמו מעל המים (רוב השבילים כיום עשויים מבטון. בכל פעם ששביל עץ נרקב, מחליפים אותו בבטון). ההליכה הזאת היא כלום בשביל תיירים, אבל בעיני התאים, שאוהבים להגיע במכונית עד החדר שלהם, זה חיסרון רציני. בכניסה לכפר אפשר למצוא מוניות-אופנוע שיכולות להביא אורחים עד בית ההארחה אם אין להם מזוודות גדולות מדי. אם יש להם מזוודות גדולות, בית ההארחה יכול לשלוח מישהו עם עגלה שיעזור בסחיבה.

ילדי מאי רוד טועמים ברד עם סירופ מתוק

ילדי מאי רוד טועמים ברד עם סירופ מתוק

צ'ין נמצא בתאילנד רק שישה חודשים בשנה, מנובמבר עד אפריל (מתחילת עונת התיירות ועד ראש השנה התאי), ובזמן הזה הוא מסתובב בין בתיו ועסקיו בכמה פרובינציות בתאילנד (בנגקוק, מוקדהן, נאן). המקום שלו במאי רוד פתוח כל השנה. הרחצה בחוף הצמוד לבית ההארחה לא מומלצת, אבל יש לו בריכה קטנטנה ויש חוף נהדר במרחק של כרבע שעה הליכה. הכפר עצמו הוא די צנוע – תתקשו למצוא בו מסאז'ים או מסעדות (יש מרקיה פשוטה בכניסה ועוד משפחה או שתיים שמחליטות לפי החשק אם להגיש היום אוכל או לא), אבל אפשר לקנות חטיפים, אלכוהול וגלידות באחת מחנויות המכולת הרבות, ולאכול את שאר הארוחות בבית ההארחה.

כפר הדייגים מאי רוד

כפר הדייגים מאי רוד

אחד האורחים הקבועים אצל צ'ין הוא יפני זעיר מידות בשם יושי, שגר במקום כמה חודשים בשנה. יושי אחראי לעובדה שמאי רוד הוא אחד מכפרי הדייגים הכי נקיים והכי פחות מסריחים שיש, ואת זה הוא עושה בעזרת טכנולוגיית ניקוי ביולוגית שנקראת ”EM”, המבוססת על תרבית בקטריות שאפשר גם להכין בבית מיוגורט ולחם. הבקטריות אוכלות את הבוצה שנחה על קרקעית הים בשטחי הכפר – אותה בוצה שאחראית ברוב המקרים לריח החזק שמדיפים כפרי הדייגים. יושי חילק את התרבית הזאת לתושבי הכפר בחינם במשך תקופה ארוכה. לא בכדי זכו צעירי מחוז קלונג יאי בפרס ירוק מיוחד על פעילותם לניקוי האיזור.

בווידאו שלמטה, שצילמו אורחים קבועים של מיסטר צ'ין, אפשר לראות את הכפר ואת בית ההארחה, האנשים וחיות הבית שמאכלסים אותו (האדם הזעיר שבסוף הווידאו הוא יושי).

האנגלית הטובה של צ'ין וההבנה העמוקה שלו באוכל עזרו לי בכל פעם שהיתה לי שאלה שלא הצלחתי לקבל עליה תשובה במקומות אחרים. אחד המתכונים הראשונים שקיבלתי ממנו ולא הצלחתי לדחוס לתוך הספר היה של שרימפס במלח – מנה מינימליסטית ופשוטה, אבל כדי ליהנות ממנה צריך שרימפס טריים באיכות גבוהה, ובישראל זה הופך אותה למנה לעשירים בלבד, לכן היא נעדרת מהספר. צריך גם נכונות גבוהה ללכלך את האצבעות בזמן האכילה – כי הקליפה נדבקת אל השרימפס בזמן הבישול.

שרימפס במלח

מנה נוספת שתמיד כיף לאכול אצל צ'ין ולא נכנסה לספר היא של דג מוקפץ ברוטב דגים ובצל ירוק. התאים באיזור המרכז אוהבים להשתמש למנה הזאת בדג שנקרא Pla insi, סוג של מקרל גדול (King macarel), דג ים לבן ואיכותי לא פחות מטונה, או ב-Pla krapong, שהוא סוג מקומי של ברמונדי.

דג מוקפץ בבצל ירוק ושום

מבחינת סגנון הבישול וחומרי הגלם הנפוצים, מאי רוד שייך לאיזור המרכז, שבאמצעו ניצבת בנגקוק. לשמחתי, השכונה הבנגקוקית שבה גדל מיסטר צ'ין בילדותו – צ'יינה טאון – היא אחת האהובות עלי ביותר בעיר, כך שהביקורים שם לצורך העבודה על הספר היו תענוג צרוף. אמנם האוכל הסיני ברחובות הראשיים של השכונה הוא יקר וקצת תפל עבור מי שהתרגל לאוכל תאי, אבל האוכל התאי שם באמת יוצא מן הכלל.

דוכן תאי טיפוסי בצ'יינה טאון

דוכן תאי טיפוסי בצ'יינה טאון

אם הגעתם לשכונה אל תוותרו על ביקור בשוק האוכל, שבו אפשר להצטייד במצרכים אקזוטיים יבשים שיכולים לטוס איתכם בנוחות לארץ. מומלץ להתנסות גם במאכלים המיוחדים שבדוכני הרחוב: פשטידות מטופו, ירקות ובוטנים שנצרבו על פלטה חמה, כיסוני בצק אורז ממולאים בשום סיני (Gui Chai), ברווזים מעושנים בצבע שחור, עלי לוטוס ממולאים ומאודים ועוד.

אשה ותרנגולות בשוק האוכל של צ'יינה טאון

אשה ותרנגולות בשוק האוכל של צ'יינה טאון

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות