יוני 13 2011

שוק יום א', נונג קאי

מדור: כתבות

בעבר התלוננתי פה קשות על מצב השווקים בנונג קאי, עיר מגורי הנוכחית, ועל הדרך שבה פוגעת הגלובליזציה ביכולת הפרנסה של התושבים. מרוב קיטורים לא הספקתי לספר על שוק יום ראשון, שנערך על שטח גדול ליד הכביש הראשי 212.

דוכן צרצרים

דוכן צרצרים

זהו שוק איסאני מאוד באופיו, מה שמתבטא, בין השאר, בדוכנים רבים לממכר חרקים, כמו זה שבתמונה למעלה. ליד הדוכן מונח כלוב גדול, שבו חיים צרצרים בין קרטונים של ביצים. אם יש הזמנה, הם קופצים לווק או לשקית ניילון, אבל לא לפני שבודקים מה משקלם.

כלוב צרצרים

כלוב צרצרים

עוד מאפיין בולט של צפון מזרח תאילנד הוא הדוכנים הרבים של דגים במלח. בדרך כלל מדובר בדג שנקרא כאן Nin, דג מים מתוקים עם קצת שומן בשולי הגוף ועצמות שקל מאוד להיפטר מהן. ממלאים את בטן הדג בעלי למון גראס מלופפים לחבילה קטנה, מורחים את העור במעט מלח ושמים על הגריל.

דגים במלח

דגים במלח

השוק השבועי הוא ההזדמנות היחידה לראות בנונג קאי דוכני קאנום (קינוחים) טריים, שמוכרים יותר מסוג אחד של ממתק. בדוכן שבתמונה התחתונה רכשנו קאנום נהדר מאורז דביק שחור (שצבעו למעשה אדום כהה) שבושל בחלב קוקוס עם מעט סוכר ומעט מלח, וקושט ברצועות גדולות של בשר קוקוס צעיר ורך. מרוב חמדנות שכחתי לצלם אותו, אבל הוא היה טעים מאוד.

דוכן קאנום. ממתקי ג'לי, טפיוקה ועוד

דוכן קאנום. ממתקי ג'לי, טפיוקה ועוד

עוד קינוח ששבה את עיני היה נתון בשקית ניילון מנופחת והכיל מבחר ממתקים על בסיס ג'לי. התלהבתי במיוחד מהתולעת הצבעונית שזחלה על השקית כאילו היא מנסה להיחלץ, תוך שהיא רומסת בדרכה ריבועים מג'לי שחור (Grass Jelly) – מעדן ידוע בכל תאילנד, שמוגש בדרך כלל עם שבבי קרח ונחשב למאכל מצנן.

תולעת ג'לי בשקית

תולעת ג'לי בשקית

אבל אין ספק שבשביל אנשים כמוני, שהפירות האהובים עליהם הם פירות הגריל, השוס האמיתי של השוק היה דוכן של עופות צלויים שלמים וחתיכות של חזירים, שנצלו בתוך כדי חרס גדולים.

כדי חרס שהפכו לתנורים

כדי חרס שהפכו לתנורים

בתחתית הכד פערו חור עגול, שאליו הכניסו דלי חמר סטנדרטי המשמש לצלייה בתאילנד. על הרצפה הוצבו קערות מתכת שאליהן נוזל השומן דרך פתח ניקוז נפרד.

עופות שלמים נצלים בכד חרס

עופות שלמים נצלים בכד חרס

כפי שאפשר לראות בתמונה, מיקמו סביב דלי הגחלים חתיכת מתכת מעוגלת, כנראה כדי למנוע מהשומן לזלוג קרוב מדי אל האש. העוף עצמו נתלה על אנקולי מתכת גבוה מעל הגחלים ותובל בנדיבות במשחה של שורשי כוסברה טחונים ופלפל לבן שנמרחה מתחת לעור. הוא נמכר עם רוטב צ'ילי טרי חמצמץ (מלימון), שהמרכיב המפתיע בו היה כמויות גדולות של פלפל לבן. כצפוי, הוא היה עסיסי ביותר. אה, כן, והיה גם חזיר. מישהו שעמד ליד הדוכן וראה אותי מריירת הסביר לי שזה "כמו סטייק". אצטרך לבדוק את הטענה הזאת בשבוע הבא.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות