ספטמבר 01 2012

הפינוק משחית

מדור: כתבות

פעם אחת בחיים הייתי רוצה לנסוע ללאוס מרצוני הטוב, ולא לצורכי קבלת ויזה לתאילנד. ייתכן שהעובדה שהנסיעות לשם תמיד כפויות מונעת ממני ליהנות כמו שצריך מהמקום, וייתכן שהבירה ויאנטיין היא לא המקום הנכון להיות בו – כך או כך, הרבה פאן לא יצא לי מהמקום הזה. כשתאים מדברים על לאוס, בדרך כלל הם מעקמים את האף ואומרים שאין מה לאכול שם ושהכל מלוכלך. בביקורי האחרון הלכתי לשוק הבוקר של ויאנטיין בכוונה מלאה למצוא שם אוכל מקומי טרי וזול, כי המחירים במסעדות הצרפתיות והאיטלקיות בעיר שברו אותנו.

לחצו כאן לגלריה המלאה בפליקר.

היה יום קצת גשום, אבל לא יותר מדי בהתחשב בעונה (הגשומה). לשוק יש כמה חלקים: מבני בטון סגורים, מוארים ויבשים, מבני בטון פתוחים עם גג, ושטחים פתוחים מקורים באמצעות שמשיות ויריעות פלסטיק.

חלק מקורה של השוק. צפוף וחשוך

חלק מקורה של השוק. צפוף וחשוך

רוב חלקי השוק מסודרים בצפיפות כזו, שאם מישהו נעצר לקנות משהו, כל התנועה נתקעת. בחלקים מסוימים, 50 הס"מ מרוצפי הבטון שהוקדשו למעבר קונים הופכים לנחלים קטנים כשיורד גשם. השטחים המוגנים בשמשיות הופכים לשבילי בוץ.

בוץ וג'יפה בשוק הירקות

בוץ וג'יפה בשוק הירקות

אחרי שהסתבכתי קצת בחלק של מכשירי החשמל מצאתי כניסה צרה מלאה בדוכני אוכל. לא קניתי ולא צילמתי כי הנחתי שיש עוד כאלה, או שאוכל לחזור לשם שוב מאוחר יותר. טעיתי. לא מצאתי עוד מסדרונות כאלה ולא הצלחתי לחזור. במקום, סרקתי את איזור האוכל הגולמי – דוכני ירקות, פירות, וקצת בשר (תרנגולות חיות, צפרדעים, צלופחים, שבלולים). המלה דוכנים קצת מטעה כי רוב המוכרים יושבים על שרפרפים, מוגבהים אך מעט מהבוץ שבו הולכים הקונים, והסחורה מסודרת סביבם על הקרקע.

קילוף נצרי במבוק

קילוף נצרי במבוק

שלא תבינו לא נכון, אני לא איסטניסית ואין לי שום בעיה עם שווקים פתוחים, להיפך: זה אתר הקניות המועדף עלי, אבל מראה השוק הזה גרם לי להעריך מחדש את התאים, שמצליחים לשמור על יובש יחסי וניקיון גם בימים גשומים ומבינים כמה חשוב שהסביבה תהיה אסתטית. כמתבקש מהמראה העגום, גם הריחות לא היו מהנעימים, ומעט דוכני האוכל המוכן שמצאתי בחלק הפתוח לא נראו מפתים. הנה אחד שדווקא נראה לא רע, ובו הוכנו על המקום רולים  בסגנון וייטנאמי: חסה ממולאת ועלי אורז ממולאים. לא קניתי, רק צילמתי:

אחד הדוכנים היותר אסתטיים בשוק

אחד הדוכנים היותר אסתטיים בשוק

קצת קשה לחשוב על אוכל בסביבה כזאת, אבל בסוף מצאתי וקניתי שקית עם סלט כדורי אורז כדי לאכול מאוחר יותר. כשהגעתי למלון פתחתי את שקית החסה ועשבי התיבול שנמכרת עם הסלט, וזכיתי ללהקת זבובונים שלא נעלמה עד שלא זרקתי את כל הקומבינה ישר לפח. את השקית עם הסלט לא פתחתי.

דוכן קארי בשוק הבוקר. יצא לי החשק

דוכן קארי בשוק הבוקר. יצא לי החשק

מחלון המלון שלי יכולתי להשקיף אל שטח פתוח שבו עומדת שורת פחונים ושני מבנים נפרדים נוספים שהורכבו מכל חומר אפשרי – קרטונים, ענפים, פח מגולוון, יריעות ניילון – אנטיתזה מושלמת לפינוק הממוזג שלי. מדי יום צפיתי בתושבי הפחונים מתרחצים עם דליים מאחורי השיחים הגבוהים (לא ראיתי שום סידור לשירותים), הולכים לעבוד בבוקר וחוזרים אחר הצהריים לבתים בלי חשמל או אינסטלציה. אם זה כאב לי, אני בטוחה שלהם זה כואב יותר.

חושות באמצע העיר. בחצר ליד יש 3 מצלמות אבטחה

חושות באמצע העיר. בחצר ליד יש 3 מצלמות אבטחה

גם תאילנד מלאה ב"שכונות" כאלה, אבל בדרך כלל אלה מגורים זמניים (עם חשמל ואינסטלציה כלשהי) של עובדים באתרי בנייה, שעוברים בסוף הפרויקט למקום אחר (שנראה בדיוק אותו דבר) אבל יש להם בית (או משפחה) במקום אחר. כאן נראה היה שלא מדובר בתושבים זמניים, אלא באנשים שזהו ביתם.

בעזרת שירות ה-Wifi האיטי (אך חינמי) של המלון גיליתי שלאוס אינה ריבונות במונחים אינטרנטיים, כי היא מחוברת לרשת דרך חברת הטלפוניה התאית, לכן גם בלאוס תימנע מכם הגישה לאתרים כמו וויקיליקס או פרצ'תאי. כך תוכלו להישמר מעבירה על החוק התאילנדי גם כשאתם מחוץ למדינה, וזה יופי. וכשאין זרימת מידע נאותה, אפשר רק להתנחם במוצר נדיר שאשכרה מכינים בלאוס (רוב הסחורה מיובאת מתאילנד) – נקניקי חזיר המיוצרים על פי ידע צרפתי (עם באגט לפי ידע צרפתי וגבינה הולנדית). במיוחד מצא חן בעיני החזיר שעל האריזה, שאויר בסגנון לאונרדו דה וינצ'י.

ז'מבון מלאוס. דוז פואה

ז'מבון מלאוס. דוז פואה

9 תגובות

9 תגובות לפוסט “הפינוק משחית”

  1. יעל ר. בתאריך 01 ספטמבר 2012 בשעה 16:48

    אומנם הייתי רק יממה אחת בויאנטיין בהגיעי ללאוס (ועוד שעתיים ביציאה ממנה), וגם זה היה לפני למעלה מ-13 שנה, כשהמדינה היתה מאוד שונה מהיום ופחות מתויירת במידה ניכרת, א-ב-ל – ויאנטיין ממש לא מעידה על כלל לאוס, שהיא מדינה מאוד מקסימה ומסבירת פנים. ענייה מאוד ביחס לתאילנד, וזה ניכר גם בתחום האוכל, אבל עם אנשים לבביים וקסם פשוט ומיוחד.

    ואיכשהו, אצלי זה הפוך – לא ראיתי כלום מתאילנד למעט בנגקוק ושתי עיירות גבול, כי תמיד כשהגעתי אליה היא עשתה לי חשק להמשיך הלאה (לאוסטרליה, לקמבודיה, ללאוס…), או שבדיוק פרצה סופת חול נוראית באיים…

  2. עדי בתאריך 01 ספטמבר 2012 בשעה 17:10

    יעל, אני בטוחה שאת צודקת ואכן ויאנטיין לא מייצגת את לאוס, אבל תמיד כשאני שם עולה אצלי השאלה הקריטית: אם יש לי כזאת בעיה למצוא אוכל נורמלי בעיר הבירה, מה אוכל לאכול באזורים היותר נידחים? מה את אכלת?

  3. אידית בתאריך 01 ספטמבר 2012 בשעה 21:20

    עדי היי
    חוזרת על המלצתי לקרוא את Ant Egg Soup: The Adventures of a Food Tourist in Laos . הוא מופלא ממש ומעבר להבנה טובה יותר של המדינה המעניינת הזו תוכלי לדעת מה ואיפה לאכול כמעט בכל מחוז שלה.
    גם לי היו רגשות מעורבים כלפי לאוס כשהיינו בויאנטיין והם נטו לכיוון החיובי יותר כשיצאנו ממנה צפונה.

  4. עלמה בתאריך 02 ספטמבר 2012 בשעה 14:14

    אחלה פוסט. בא לי מטוס ללאוס ע-כ-ש-י-ו

  5. עדי בתאריך 02 ספטמבר 2012 בשעה 16:35

    מסתבר שסתם חששתי שאוציא לכם את החשק לנסוע לשם. אפרופו אוכל בלאוס, הנה בלוג נחמד על הנושא הכאוב הזה Food From Northern Laos

  6. מיטל שרון בתאריך 03 ספטמבר 2012 בשעה 16:09

    אנחנו היינו בכל מיני חלקים של לאוס (כל אלו שתיירים אמורים להגיע אליהם). זה לא שהאוכל גרוע, זה פשוט שהוא חיקוי חיוור של האוכל התאילנדי הטעים. בטח יש מנות מיוחדות ללאוס, אבל בטיול שטחי לא מצאנו כאלו.

    בכלל, זו לא באמת מדינה, לא?

    ואחלה פוסט!

  7. ליטל בתאריך 15 ספטמבר 2012 בשעה 13:02

    איך את עושה חשק! לצערי לא יצא לי להגיע ללאוס למרות ביקורי הרבים בתאילנד :-)

    אני רוצה להזמין אותך ואת הגולשות לבלוג שלי
    סיטי בלוג – בלוג לייף סטייל חדש
    ביקורת מסעדות עד הפרטים הקטנים ועם הסיפור שבדרך

    ביקורת על מניקור פדיקור  תוך תיאור המקום האווירה והתהליך כדי שתדעו לאן אתן נכנסות!

    תהנו city blog

  8. דור בתאריך 20 ינואר 2013 בשעה 9:23

    הי,
    אנחנו היינו בטיול מאורגן שחלקו היה בלאוס ועיקרו בוייטנאם ובקמבודיה.
    זכינו בטעימה מהאוכל המקומי וביקור בשווקים בכולם.
    ביקור בלואנג-פראבנג בלאוס הוא אחד הימים הבלתי נשכחים בטיול והוא חובה לכל מי שאוהב את המזרח (ומחפש אותנטיות).
    מבחינת המזון, לי היה הכי טעים בוייטנאם אבל היו שנתנו את מירב הניקוד לאוכל בלאוס.

    יצאנו עם השף שלום שטרית בטיול בוטיק.
    http://www.lpd.co.il/apage/12287.php

    מומלץ ביותר

    תודה,

    דור

  9. דוקטור דג בתאריך 18 מרץ 2013 בשעה 21:10

    לטייל בסי פאן דון.. בעיקר באי דון דט.. לא נוח.. לא מפנק.. אבל מדהים ברמות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות