ספטמבר 28 2012

מותר התייר על תושב הקבע

מדור: כתבות

משימות צילום של שווקי אוכל והאנשים שעובדים בהם, כך הבנתי זמן קצר אחרי שהתחלתי לעבוד על ספר הבישול התאי שלי, מוטב להן שייערכו מיד כשמגיעים למקום חדש, ויש לזה כמה סיבות. ראשית, אני מאמינה שהמראות שתופסים את תשומת ליבנו ראשונים הם גם אלה שמאפיינים הכי טוב את המקום. אחרי שהתרגלת למקום מסוים, הכל נראה לך "כרגיל". אבל חשוב מזה, ככל שמחכים והופכים לבני בית במקום מסוים, המבוכה שנוצרת כששולפים מצלמה הולכת וגדלה. כשאתה חדש בסביבה, אנשים רואים בך תייר ולא תושב קבע, וכתייר זה לגיטימי לגמרי שתרצה לצלם את כל מה שנראה לך מיוחד. אף אחד לא מכיר אותך ולא ממש עושים לך חשבון, וזה גם מקטין קצת את המלאכותיות של הסצינה. אבל נסו לדמיין את עצמכם יוצאים למשימת צילום (שכוללת אנשים) באיזור שבו אתם מתגוררים או עושים קניות באופן קבוע, ותוכלו לחוש משהו מהמבוכות הגלומות במצב.

מהבחינה הזאת, כנראה ששוק צ'איפורן (Chaiporn) בנונג קאי כבר אבוד בשבילי. כל המוכרות מכירות אותי היטב, ולבוא לשם עכשיו עם מצלמה יהיה ממש מוזר מצדי. זה חבל, כי דווקא עכשיו התחילו להתעמל שם מדי יום בעזרת מדריכים מיוחדים וציוד ספורטיבי מתוחכם (צינורות פלסטיק קשיחים המשמשים בדרך כלל לצורכי אינסטלציה). פה ושם קניתי וצילמתי (בבית) מאכלים מוכנים מהשוק הזה, אבל זה ממש לא הצד החזק שלו, ומאחר שמכירת האוכל המוכן מתחילה רק בסביבות חמש אחה"צ, עד שמגיעים הביתה עם הקניות כבר כמעט לא נותר אור טוב לצילום. הנה דוגמה עצובה.

למזלי יש שוק נוסף בעיר (למעשה, יש שניים נוספים. את השלישי אצלם בקרוב), שאותו אני לא פוקדת כל יום ולכן יותר קל לי לצלם בו – שוק הבוקר הגדול שליד התחנה המרכזית. חוץ מאוכל טרי יש בו גם דוכני אוכל מוכן וקפה, בגדים, תיקים, כלי מטבח ועוד, אבל החלק של האוכל הטרי נפתח בערך בחמש בבוקר ופעיל עד רק תשע.

כמובן ששאלתי אם אפשר לצלם את החתול

כמובן ששאלתי אם אפשר לצלם את החתול

לשוק יש שני חלקים מקורים, בגדול יותר מוכרים בעיקר בשר, דגים, אוכל מוכן, קפה, חטיפים, מוצרים יבשים, בגדים וחתול ג'ינג'י. בשני מוכרים בעיקר ירקות. מסביב לשני המבנים חסרי הקירות יש המון דוכנים וההיצע הוא איסאני מאוד: דליים של פלא רא (Pla ra – דגים מותססים המשמשים לתיבול), דגי נהר ובריכות, ובעיקר המון ירקות ירוקים ועשבים.

ירקות ברחוב שמקיף את השוק

ירקות ברחוב שמקיף את השוק

רוב הדגים המשופדים בדוכנים שסביב השוק הם קטנטנים, אלמנט שמאפיין את איזור איסאן, שבו המטרה הראשונית היא לספק אוכל זול, וקטן זה זול.

דוכן דגים צלויים מחוץ למבנה הגדול

דוכן דגים צלויים מחוץ למבנה הגדול

באותו בוקר ההיצע כלל גם צבי מים, משהו שטרם יצא לי לטעום.

הם עשו צבה?

הם עשו צבה?

בחלק המקורה המרכזי אפשר למצוא גם ציוד היקפי לבשלנים, כמו חבילות של שיפודים מסוגים שונים.

שיפודים

שיפודים

לאלה שבתמונה יש חריץ באמצע, מההתחלה וכמעט עד הסוף  – שמים את האובייקט לצלייה בחריץ ומהדקים את הקצה הפתוח של השיפוד בחוט ברזל, הנה כך:

חצאי עוף וכנפיים משופדים במקלות חצויים

חצאי עוף וכנפיים משופדים במקלות חצויים

בחלק של האוכל המוכן, שנשאר פתוח גם אחרי שמוכרי הירקות הולכים הביתה, אפשר למצוא אי אילו דליקטסים שמאפיינים את נונג קאי, כמו קפה לאו מצוין, סלט כדורי אורז נהדר שמכינים על המקום, ולחמניות קטנות וטריות, שאותן נהוג למלא בחזיר עם עשבי תיבול או בשני סוגים של נקניקי חזיר, אחד מתוק ואחד ניטרלי.

לחמניות. אורך ממוצע: 12 ס"מ

לחמניות. אורך ממוצע: 12 ס"מ

מאחר שהאוכל הוייטנאמי די שולט בנונג קאי, אפשר למצוא כאן גם דוכן שבו מכינים כרוכיות טריות מבלילת אורז, ממולאות בחזיר טחון ובעשבי תיבול ומוגשות עם רוטב מתוק ובוטנים מרוסקים.

שופכים מעט בלילת אורז על פלטה חמה, מכסים, ממלאים ומגלגלים

שופכים מעט בלילת אורז על פלטה חמה, מכסים, ממלאים ומגלגלים

בחלק של הבשר הטרי בולט בעיקר ההיצע הענק של מוצרי חזיר. דוכנים רבים מתמחים בנקניקיות איסאניות (סאי קלוק, מאם), ברצועות חזיר מיובש מושחלות על חוטי במבוק (עם או בלי שומשום embeded) ובבשר מותסס. מהדוכן הזה באמת לא יכולתי להתעלם. אם אתם רגישים, אל תגללו את העמוד.

גולגלות חזירים מוכנות לבישול

גולגלות חזירים מוכנות לבישול

 

4 תגובות

4 תגובות לפוסט “מותר התייר על תושב הקבע”

  1. יוני בתאריך 28 ספטמבר 2012 בשעה 12:48

    הי עדי,
    תהיתי לעצמי, אם יש לי ויזת עבודה, האם אני יכול לפתוח דוכן בשוק?

  2. מניה שוחד בתאריך 28 ספטמבר 2012 בשעה 18:20

    שאלת תם…
    למה לכל החתולים שראיתי בתאילנד יש זנב קצר ושבור? האם הם נולדים ככה וזהו פגם גנטי?

  3. עדי בתאריך 28 ספטמבר 2012 בשעה 18:43

    יוני, האמת שאין לי מושג, אבל סביר להניח שוויזת העבודה היא לעבודה במקום מסוים, ולא לכל עבודה באשר היא. מה שכן ידוע לי זה שאם תאי רוצה לפתוח דוכן בשוק, כל מה שהוא צריך זה לשלם לעירייה (או לבעלי השטח) לפי גודל השטח שהוא תופס. אין בירוקרטיה מעבר לזה.

  4. עדי בתאריך 28 ספטמבר 2012 בשעה 19:19

    מניה – אכן פגם גנטי, אם כי אני מהססת לקרוא לזה פגם כשיש לי בבית יצור כזה והיא מושלמת. אגב, לא לכולם יש זנב קצר. לפעמים אורכו הוא בסטנדרט מערבי, אבל כמעט תמיד יהיה איזה שבר באחת החוליות. זו תכונה שאפשר היה למצוא פעם אצל כל החתולים הסיאמיים (הגזעיים), אבל המגדלים ראו בזה פגם והיו נחושים להכחידו. בתאילנד הגן שרד והוא מופץ ביעילות בין חתולי הבית והרחוב (סירוס ועיקור לא מקובלים פה).

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות