אוקטובר 20 2012

סליחה, איפה זה תאילנד האמיתית? (2)

מדור: כתבות

בפוסט הקודם המלצתי לכם לנסות דווקא את המקומות שמדריכי התיירות נוטים לכתוב עליהם בקיצור נמרץ. ברור שכשיש למדריך (יהא זה אתר או ספר מודפס) אינטרסים כלכליים קצת קשה לצפות שיהיה חסר פניות, והנטייה היא לספק את רצון הרוב. אם הרוב מעוניין בהוראות הפלגה לקופנגן, זה מה שהוא יקבל, בכמויות גדולות ועם הפרטים הזעירים ביותר. לעומת זאת, כדי למצוא מידע על מקומות פחות פופולריים צריך לחפור קצת יותר עמוק, לכן נוצר מצב שמנציח את עצמו – מטיילים חוששים שיסתבכו אם ייצאו ליעד פחות מתועד ומחליטים ללכת עם הרוב כי זה (כביכול) יותר קל. הם גם לא מכירים אף אחד שהיה ביעדים האלה ויכול להרגיע אותם באשר לכדאיות הטיול, אבל כל החברים שלהם כבר חזרו מפוקט/צ'יאנג מאי/קופנגן/קברט-ליידיבויז-במלון-אסיה-בבנגקוק עם סיפורים על חופשה נהדרת, וכך זה ממשיך ומתגלגל.

ביקור בארמון המלך. געגועים למיזוג במלון

ביקור בארמון המלך. געגועים למיזוג במלון

איזה תחקיר מוקדם כדאי לעשות לפני שנוסעים למקום מסוים? לפני זמן מה השתתפתי באיסוף חומר למדריך תיירות על תאילנד. הדרישה היתה לספק לכל יעד שעליו כותבים כתובת, מספר טלפון והוראות הגעה מפורטות עם מספרי כבישים. נשמע הגיוני, לא? ובכן, לא בתאילנד. לרוב המקומות בתאילנד אכן יש כתובות אבל התאים עצמם כמעט לא מסתייעים בכתובת כדי למצוא מקום מסוים. זה יכול אולי לעבוד עם נהגי מוניות בבנגקוק, בעיקר אלה המצוידים בג'י.פי.אס, אבל בשאר חלקי המדינה יש נתונים אחרים שכדאי לתת לנהג כדי שיידע לאן לנסוע: שם המקום, שם החוף (או הכפר, או האיזור) שבו הוא נמצא, ואם יש איזושהי נקודת ציון בולטת לידו, כמו מנזר, תחנת משטרה, דואר, בית ספר או מלון גדול.

את הפרטים האלה אפשר לברר מראש בעזרת חיפוש בגוגל מאפס ועיון באתרים ספציפיים לאיזור או בהוראות ההגעה שניתנות באתר של בית ההארחה/מלון/כל אטרקציה תיירותית אחרת. ברוב המקרים לא יעזור להראות לנהג מפה. התאים לא רגילים בכלל לקרוא מפות.

סביר להניח שתיתקלו בבעיה נוספת כשתנסו לנקוב בשם של מקום ואף אחד לא יבין אתכם כי אתם לא מבטאים אותו נכון. במקרה הזה יכול להיות יעיל לכתוב את שם המקום באותיות לועזיות  (Capital letters) ולהראות אותו למי שפניתם אליו. רוב התאים אמנם לא יודעים לדבר אנגלית, אבל לקרוא רובם דווקא יודעים (קוראים ולא מבינים, אבל אם זה שם של מקום תאי, הם יבינו).

שלט של מלון בפרובינציית פיטסאנולוק

שלט של מלון בפרובינציית פיטסאנולוק

מספר הטלפון של המקום יכול לעזור אם אתם רוצים שהנהג שלכם יקבל הוראות הגעה מעובדי המקום, אבל במקרים רבים הוא לא יעזור לכם עצמכם, כי בצד השני לא מדברים אנגלית, או מדברים אנגלית לא מובנת. אם תתקשרו למספר שמצאתם במדריך תיירים מודפס, יש סיכוי טוב שהוא הוחלף או נותק, או שהטלפון מצלצל באיזה חדר ריק ואיש אינו עונה. הדרך הטובה ביותר להשיג מספר טלפון עדכני היא לחפש את העסק בפייסבוק, כי לעתים קרובות הבעלים של אתרי הנופש לא יודעים איך לעדכן את האתר הרשמי שלהם, אבל לעדכן בפייסבוק הם יודעים היטב.

אם אתם נוסעים למקום שנכתב עליו שהוא משעמם, רגיל, ישנוני או כל מלה אחרת שנועדה לגרום לכם לוותר על המאמץ, חפשו את הדברים הרגילים והמשעממים שיש למקום הזה להציע – שווקים, מנזרים, מקדשים סיניים, נהרות, חופים או פארקים לאומיים – אני מבטיחה לכם שהם יפים לפחות כמו אחיהם שבמקומות המפורסמים.

מנזר צופה אל מפרץ תאילנד בפרצ'ואב קירי קאן

מנזר צופה אל מפרץ תאילנד בפרצ'ואב קירי קאן

לעתים קרובות אפשר למצוא ברשת (בעיקר בבלוגים פרטיים) מידע מצוין על אטרקציות במקומות האלה. אני משתמשת בעיקר בשני מקורות שעוד לא הכזיבו אותי: טראוול פיש ופקאנם ווב. דווקא טריפ אדוויזר, שעולה לרוב ראשון בחיפושים בגוגל, יכול להיות מאוד מבלבל כשמתחילים לקרוא את ביקורות הגולשים ולכל אחד יש דעה אחרת, אבל אפשר למצוא בו מידע כמו כתובות ומספרי טלפון. לטיולים באזורים הכפריים אני נעזרת באתרי אופנוענים (למשל GT Rider), שמביאים לעתים קרובות מידע שאין לאף אחד אחר. להזמנת מלונות (כשצריך) אני משתמשת באגודה. הופתעתי לגלות שיש להם גם אתר בעברית. להזמנת טיסות פנימיות: בדרך כלל Air Asia, אם כי תמיד שווה לבדוק מה מציעים המתחרים.

אחרי שמגיעים למלון או לגסטהאוס, הכי טוב לשאול שם מה מומלץ לעשות, איפה טעים לאכול וכו'. גרתי בכמה מקומות שתוארו כ"מנומנמים" כי לא ספרו כלל את חיי הלילה של המקומיים, אבל זה לא אומר שאין בילויים, ירידים ומועדוני מוזיקה בכל עיר (שווה ללכת למועדון כזה לפחות פעם אחת בחיים – חוששתני שאם יש לכם שמיעה מוזיקלית אתם תסתפקו בפעם אחת, אבל יהיו קטעים, זה בטוח).

ערב קריוקי עם מורים בצ'נטבורי. חוויה של פעם בחיים

ערב קריוקי עם מורים בצ'נטבורי. חוויה של פעם בחיים

השיטה שלי לטייל בתאילנד היא לאפשר לעצמי מקסימום ספונטניות בעזרת תחקיר מוקדם די מעמיק. בדרך כלל אני לא מזמינה כלום מראש (הסעות, לינה), אבל משתדלת לקרוא כמה שיותר על המקום ולרשום לעצמי כל מיני אופציות, למגורים, בילויים, אוכל וקניות. הסיבה, כך נדמה לי אם כי אין לי הוכחות סטטיסטיות, היא שבתאילנד התנאים משתנים במהירות וצריך להיות מוכנים לכל – למזג האוויר הקפריזי, לחוסר היכולת לדעת ולחשב מתי יוצאות הסעות וכמה זמן הן יימשכו, לקצב המהיר של פתיחת מקומות חדשים וסגירת ישנים, ולעבודה לפי עונות (מקומות שסגורים בעונה הגשומה).

בעונה הגשומה כדאי להיות גמישים יותר. למשל, אם אתם מזמינים מלון מהארץ אך חוששים שתגיעו ומזג האוויר יהיה גשום מאוד, אפשר להזמין מלון רק ליום הראשון ולהאריך את השהות אם הכל בסדר. במקרה כזה, אם הגעתם לתאילנד ובדיוק הודיעו על שטפונות באיזור שאליו אתם נוסעים והחלטתם לשנות כיוון, תפסידו את העלות של לילה אחד בלבד במלון ולא יותר. היתרון בעונה הגשומה הוא שאין הרבה תיירים ונדיר להגיע למצב שרוצים להאריך שהות במקום מסוים ואי אפשר.

כשמזמינים דברים מראש, אם קורה משהו בלתי צפוי המחשבות על מה שעלול להשתבש כתוצאה מכך יכולות להחריב את הטיול. לכן אני רק אוספת מידע כללי, כמו איפה השוק ואיפה יש בתי הארחה ומלונות (התאים נוטים לרכז את עסקיהם בקבוצות: עשרה דוכנים רצופים של עוף עם אורז, עשרה דוכנים רצופים של שבשבות רוח, רחוב שלם של מלונות וכו').

מאותה סיבה בדיוק (המחשבות על מה שעלול להשתבש) אני מעדיפה לא לתכנן טיסות באמצע הטיול ולהשתמש כמה שיותר ברכבות (לנסיעות ארוכות) ובכל דרך אחרת לנסיעות קצרות יותר. טיסה היא נתון קשיח יחסית, שמכניס המון מתח לטיול ולא תמיד חוסך זמן. באתר הרכבות המעולה Seat61 חישבו ומצאו שברוב המקרים ההגעה ברכבת מהירה יותר, ויש לה המון יתרונות. קודם כל, אתם לא חייבים להיתקע בשדה תעופה יקר ומשעמם, לעבור צ'ק אין עם עוד אנשים לחוצים ושאר הריטואלים הכרוכים בטיסה. אם אתם נוסעים ברכבת, גם אם יש לכם כמה שעות לחכות לה, לפחות אתם יכולים להפקיד את התיקים בתחנה ולצאת לטייל באיזור. גם אם הוא מחוץ לעיר, הוא עדיין יהיה יותר חי ותוסס וזול משדה התעופה.

מסיבת רחוב בשוק שמחוץ לתחנת הרכבת בפיטסאנולוק. נוט סיים שדה התעופה

מסיבת רחוב בשוק שמחוץ לתחנת הרכבת בפיטסאנולוק. נוט סיים שדה התעופה

לרשות הרכבות התאית יש עוד הרבה מה לשפר בכל מה שכרוך בהזמנת כרטיסי רכבת אונליין (אפשר לנסות להזמין באמצעות מייל שבועיים-שלושה מראש, אם כי אני ניסיתי ולא הצלחתי). לחילופין, אתם יכולים לפנות לסוכני נסיעות בבנגקוק והם ירכשו לכם כרטיס רכבת תמורת עמלה. הדבר הנוח ביותר, אם רוצים, נניח, לנסוע מבנגקוק החוצה, הוא לגשת יום קודם לתחנת הרכבת ולקנות כרטיסים. אפשר גם לקנות הלוך-חזור, ובמקרה של שינוי בלוח הזמנים שלכם תוכלו לשנות את תאריך החזרה תמורת 50 באט בכל תחנת רכבת.

לנסוע בלי להזמין שום דבר מראש זו אולי פריבילגיה של אנשים שמתגוררים בתאילנד, רגילים לחיות בחוסר ודאות כללי ולא חייבים למצות כל יום עד המקסימום, אבל ברור שלא כל תייר מעוניין להמר בצורה כזאת, בעיקר אם הוא סוחב תיקים כבדים. התיקים האלה הם קוטל הספונטניות מס' 1 של כל טיול, ומי שרוצה טיול רגוע צריך לשאוף לצמצם ככל האפשר את נזקיהם.

דוחה יתושים. לא להביא מהבית

דוחה יתושים. לא להביא מהבית

יש כל מיני דרכים לעשות את זה, וכדאי להתחיל מהבית, באריזת המינימום ההכרחי – תרופות שאתם לוקחים, צעיף וגרביים לנסיעות עם מזגן, קצת בגדים קלים, ואת כל השאר כבר תוכלו לקנות בדרך לפי הצורך. רוב האנשים נוטים להביא הרבה יותר ממה שצריך, אולי מתוך חשש שיזדקקו למשהו שאין להשיג כאן, ואז הם מגלים שיש הכל, בזול ובאריזות קטנות ונוחות לנסיעות.

דרך נוספת היא להשאיר את התיקים במקום שאתם מתכוונים לחזור אליו בהמשך. למשל, להשאיר את התיקים בבנגקוק (בתחנת הרכבת או במלון שבו אתם מתאחסנים) ולנסוע לטייל באיסאן, בקנצ'נבורי או בפרובינציות השכנות לבנגקוק עם תיק קל בלבד.

יש גם אפשרות לשלוח תיקים בדואר. מתי זה כדאי? למשל במקרים שעשיתם הרבה קניות ולא בא לכם לסחוב – אתם יכולים לשלוח את הכל לישראל בדואר ימי (לוקח חודש עד שלושה להגיע ומשתלם כלכלית). אם אתם חושבים על זה מראש, אתם יכולים באמת להתחרע על קניות מחוץ לבנגקוק בלי להיטרד בשאלה איך תסחבו את הכל לבנגקוק ואחר כך לארץ, ובלי בעיות של משקל עודף בשדה. אפשר להשתמש בדואר גם כדי לשלוח לעצמכם דברים בתוך תאילנד. למשל, אם אתם נמצאים בדרום עם תיקים כבדים ובעוד כמה ימים תסעו למלון בבנגקוק, אתם יכולים לשלוח לעצמכם את התיקים לשם (בדואר יגידו לכם כמה זמן יקח להם להגיע. יש דואר שליחים שלוקח 24 שעות). מי שחי בישראל לא יכול להעלות בדעתו עד כמה הדואר יכול להיות שירות מעולה ואמין – פעם שלחתי לעצמי תכולת דירה שלמה למרחק של 900 ק”מ והכל הגיע בשלום ובזמן עד הבית החדש.

במקומות המתוירים, למי שלא הזמין מקום מראש עדיף לא להסתובב עם תיקים גדולים כדי לחפש מקום לינה, כי בעלי המקומות יודעים שאנשים כאלה תמיד נואשים יותר וזה עלול להתבטא במחיר. סחיבת תיקים כבדים גם משפיעה על שיקול הדעת שלנו, וייתכן שניקלע למקום לא-משהו רק בגלל שרצועות התיק כבר חתכו לנו את הכתף. לעתים קרובות אפשר להשאיר תיקים בבתי עסק שונים (מסעדות, בתי קפה) לפני שיוצאים לחפש מקום לינה, בתנאי שקניתם שם משהו וישבתם קצת. תשאלו בנימוס אם אפשר, לרוב זה כדאי (בעיקר אם מחכה לכם הליכה ארוכה בשמש בצהרי היום).

בעונת התיירות (נובמבר עד פברואר) כדאי להזמין מקום מראש. בכל זמן אחר זה לא הכרחי (למעט תאריכים ספציפיים, כמו ראש השנה הנוצרי, ראש השנה התאי באפריל, לוי קראטונג בנובמבר). כדאי לבדוק בלוח השנה התאי אם החופשה שלכם נופלת במקרה על חג גדול, ואם כן – להיערך בהתאם (גם בכל הנוגע לרכבות וטיסות).

הכנות לחג הפנסים המשייטים, לוי קראטונג

הכנות לחג הפנסים המשייטים, לוי קראטונג

ספרי התיירות מלמדים אותנו להסתייג מאנשים שניגשים אלינו ומציעים לנו דברים. לפחות לגבי תאילנד, זו עצה לא טובה. בכל נסיעה שערכתי כאן יצאתי נשכרת מעצותיהם של נהגים ובעלי מקומות אירוח. אם אתם מחפשים מקום לינה, נהגים מכל הסוגים (טוקטוקים, מוניות, אופנועים, סירות וכו') יכולים להציע לכם כמה אפשרויות ולקחת אתכם לכמה מקומות עד שתמצאו משהו מתאים. אם אתם מחפשים מקום לאכול, גם כאן הנהגים יכולים לעזור – להמליץ לכם על מקום ולקחת אתכם אליו ובחזרה.

אין טעם לדאוג בשאלה אם הם מקבלים טיפים על הבאת לקוחות, כי אם כן, אז מה? אם המקום מתאים לכם, זה לא צריך לעניין אתכם כי לא אתם משלמים את הטיפ. אם לא מתאים, המשיכו לחפש מקום אחר. גם בתחום הזה יש יתרון למטיילים באזורים הפחות מתויירים. כידוע, בערים הגדולות מתנהלות לא מעט תרמיות שכדאי להיזהר מהן, כמו הזמנה למשחקי קלפים או הצעות מפתות לרכישת תכשיטים (במקומות כמו בנגקוק, המוסכמה היא שאם ניגש אליך תאי דובר אנגלית טובה ומציע לך משהו, זו חייבת להיות תרמית. האנגלית של התאים הישרים כנראה פחות טובה). באזורים הפחות מתוירים, ברוב המקרים ההצעות הן ענייניות ועשויות לעזור.

נהגי טוקטוקים מחכים בתור לנוסעי האוטובוס בתחנה המרכזית של פוקט

נהגי טוקטוקים מחכים בתור לנוסעי האוטובוס בתחנה המרכזית של פוקט

אם שואלים אתכם לאן אתם נוסעים, תענו! תאילנד זה לא הודו ואף אחד לא יידבק אליכם בניגוד לרצונכם. ברגע שהתחלתם לדבר עם מישהו, השאר לא יתערבו.

בפוסט הבא אנסה להרחיב קצת על תכנון לוח זמנים לטיול, כביסה, שירותים ציבוריים ונסיעות לאירועים. כתמיד, אתם מוזמנים לתרום מחוכמתכם בתגובות ולשאול שאלות כאוות נפשכם.

7 תגובות

7 תגובות לפוסט “סליחה, איפה זה תאילנד האמיתית? (2)”

  1. יעל בתאריך 20 אוקטובר 2012 בשעה 20:03

    תודה רבה- יופי של פוסט, מרחיב אופקים, מסלק דעות קדומות, אולי אפילו יכניס קצת אמון בישראלי הכה-חשדן.

    אחד האתגרים שלנו כשאנחנו מבקרים בתאילנד הוא לנסות להטמע ככל הניתן באוכלוסיה. יותר קל לנו כמובן בבנגקוק, כשהמקומיים מדברים / מבינים רמה מסויימת של אנגלית, אבל גם במקומות רחוקים יותר זה נחמד נורא לנסות ולתקשר, וכולם נהנים וצוחקים.
    ואולי זה ישמע קצת מתנשא, אבל הכי כיף זה לא להיות בחברת הקבוצות של הישראלים שמשוטטות בין הקאהוו-סן לMBK ולארמון המלך, אוכלים בדרך פיצה האט ושותים סטארבאקס.

    מחכה בשקיקה להמשך!

  2. יוני בתאריך 20 אוקטובר 2012 בשעה 23:09

    אני רוצה להזהיר מתרמית לאלה שהולכים ברגל מאיזור הקאו-סאן לכיוון ארמון המלך. ישנם קבצנים/רוכלים שיושבים על המדרכה בכביש מול הארמון ומנדנדים לכם שתאכילו את היונים כשהם דוחפים לכם כמעט בכוח שקיות קטנות של גרעיני תירס לידיים או שמים לכם בין הגב שלכם לתיק הגב, וברגע שתאמינו כבר שהם נתנו לכם את זה בחינם ותפזרו ליונים, הם ירוצו אחריכם ויבקשו מכם סכום מופקע כלשהו.

  3. מרים בתאריך 20 אוקטובר 2012 בשעה 23:52

    אבל למה לחשוב שהם נותנים לך את הגרעינים חינם? הם אמורים להתפרנס ממשהו, לא?
    ואל תשכח- סכום מופקע עבורך (וואו, 50 באט?! זה בקושי חמישה שקלים) קונה עבורו שתי ארוחות צהרים….

  4. יוני בתאריך 21 אוקטובר 2012 בשעה 10:55

    בסכום מופקע התכוונתי ל200 באהט לשקית, ויש להם דרך מוזרה לשכנע אותך שזה בחינם (ולמרות שאת מסרבת לקחת הם דוחפים את זה לתיק או לכיס שלך)

  5. יונית בתאריך 22 אוקטובר 2012 בשעה 1:47

    כל כך נכון מה שכתבת על הלחץ של הטיסות. המון פעמים הייתי במקומות שאם לא היה לי כרטיס טיסה הייתי משנה את התוכניות ונשארת בהם עוד קצת. אם פיספסת אוטובוס, בעוד שעה שעתיים ייצא עוד אחד. אבל לפספס טיסה זה כבר לא נעים.

  6. פלייאיסט בתאריך 25 אוקטובר 2012 בשעה 21:31

    בתאילנד אין כמעט תרמיות, זה לא כמו טורקיה, מצריים או אפילו הודו.

  7. אריה ב' בתאריך 28 אוקטובר 2012 בשעה 9:50

    ראיתי, אהבתי.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות