מרץ 12 2014

מסע צמחוני בצ'יאנג מאי

מדור: כתבות

הביקור האחרון בצ'יאנג מאי הוקדש, במידה רבה, לאוכל תאי צמחוני וטבעוני (בגלל אי השימוש במוצרי חלב באוכל תאי, אוכל צמחוני כאן הוא בדרך כלל גם טבעוני. ביצים משולבות באוכל לעתים די רחוקות).

באופן כללי, המסעדות הצמחוניות המודרניות בצי'אנג מאי (וגם במקומות אחרים בתאילנד) משרתות בעיקר תיירים (להבדיל מחנויות-קארי צמחוניות מסורתיות), לכן התיבול בהן הוא מתון מאוד. זה קצת חבל, אבל שמעתי מלא מעט אנשים (לא צמחונים) שהרבה יותר קל להם להתמודד עם האוכל הצמחוני בתאילנד מאשר עם האוכל הרגיל. סיבה אחת היא שאנשים במערב די רגישים לטעמים דגיים/פירות-ימיים כמו רוטב דגים ומשחת שרימפס, והסיבה השנייה היא החריפות, שמונעת מהם להרגיש את שאר הטעמים במנה.

קארי-שופ צמחוני מסורתי

קארי-שופ צמחוני מסורתי

בערב הראשון נחתנו במסעדת אום (Aum) בלי לשים לב לשעה – הם בדיוק עמדו לסגור וללכת הביתה. עלינו לקומה השנייה וישבנו בחדר היפי למראה עם תאורה דלילה. קיבלנו שלושה מרקי קאו סוי במקום האחד שהזמנו אבל החלטנו להתמודד עם הטעות בשלווה, למרות שבמקור התכוונו רק לבדוק אם קאו סוי צמחוני זה טעים. קאו סוי, אגב, הוא מהמנות שמכילות אטריות ביצים, מה שפוסל אותו לטבעונים, אבל הגרסה הצמחונית שלו יכולה להיות טעימה מאוד. אין לי צילומים מהארוחה הזאת (כאמור, היה חשוך) ואני לא ממש זוכרת מה הזמנו חוץ מהקאו סוי, אבל באופן כללי האוכל היה לא רע, אם כי קצת אשכנזי בטעמיו.

למחרת יצאנו למסעדה שקיבלה דירוג גבוה בטריפ אדוויזר, Anchan, אבל המקום היה מלא כך שהזמנו מקום לערב הבא ושאלנו את המארח (המערבי) אם יש משהו צמחוני אחר בסביבה. הוא שלח אותנו למסעדת רחוב בורמזית שנמצאת על הפינה בכניסה לרחוב של אנצ'אן. המסעדה אינה צמחונית אבל יש בה לא מעט מנות צמחוניות/טבעוניות מעניינות. הזמנו סלט מנגו ירוק וקיבלנו משהו שונה מאוד מהסלט התאי, חתוך לגפרורים קצרים מאוד ומתובל בעדינות בצ'ילי יבש, ליים, רוטב סויה ובוטנים טחונים.

קיבלנו שני סלטים נוספים בתיבול דומה: סלט עגבניות סביר, וסלט Pennywort, מין עשב נחמד קצוץ קטן שהיה כל כך טעים שהזמנו עוד מנה. קיבלנו גם קארי טעים מחצילים ירוקים ארוכים, ששימש כרוטב לאורז.

ההפתעה של הארוחה היתה מאכל מוזר שנקרא אורז שאן (Shan rice) ע"ש מדינת שאן בבורמה – מין יציקת אורז שטוחה בצבע ורדרד (מעגבניות), עם קישוטי שום ושאלוטס מטוגנים וקצת עשבי תיבול. האורז היה תפל מאוד והשתפר פלאים עם תוספת קטנה של רוטב דגים וצ'ילי (צמחונים יכולים להוסיף רוטב סויה). מתוך עניין מדעי, סטינו פעם נוספת מהצמחונות לטובת מנה טעימה של קארי עוף, שהזכירה לי תבשילים תימניים.

למחרת הגענו שוב לאנצ'אן. להפתעתנו, למרות הצורך להזמין מקום מראש האווירה במקום היתה נעימה ומשפחתית והמלצריות היו (ככל הנראה) בעלת הבית ובנותיה הצעירות (הן עדיין לבשו את מדי בית הספר). כשזכרון המנות הקטנות במסעדה הבורמזית מהדהד בראשנו התחלנו להזמין. בשלב כלשהו העירה לנו המלצרית שאנחנו קצת מגזימים. מתברר שהמנות כאן גדולות פי 2-3 מאלו של הבורמזים. הפחתנו את מספר המנות תוך התפעלות מהוויתור שלה על רווחים פוטנציאליים.

כל אחד מאיתנו קיבל צלחת עם אורז מלא טעים ואיכותי, ולצידה חלקנו ארבע מנות.

ירקות טמפורה: שעועית ארוכה, גזר, טארו, מוגשים עם רוטב צ'ילי מתוק

ירקות טמפורה: שעועית ארוכה, גזר, טארו, מוגשים עם רוטב צ'ילי מתוק

ירקות וטופו מוקפצים ברוטב סויה

ירקות מוקפצים ברוטב סויה

סלט מנגו, גרסת אנצ'אן

סלט מנגו, גרסת אנצ'אן

זה בוודאי אינו סלט המנגו התאי המסורתי, שמבוסס רק על מנגו, גזר ושאלוטס, אלא יצירה שכוללת גם כרוב לבן ואדום, עגבניות, שעועית ירוקה ורוטב מאוד עדין (במקור זה סלט חריף מאוד) עם בוטנים מרוסקים.

המנה הרביעית היתה היחידה שאינה טבעונית – אומלט מצוין עם בזיליקום תאי (Horapa), שאלוטס ועגבניות. את המנה הזאת הגישו, כפי שאפשר לראות, עם צלוחית קטשופ.

מסעדת ריברסייד (Riverside), שכנרמז משמה שוכנת על גדת הנהר, היא לא מסעדה צמחונית אבל יש בה לא מעט מנות שאפשר להזמין בגרסאות צמחוניות או טבעוניות. הזמנו שם קארי פאננג עם טופו, יאם וון סן (סלט אטריות זכוכית), טום קאא (מרק מחלב קוקוס, גלנגל ופטריות קש) ועוד מנה של דג. הכל היה טעים, אם כי אני אוהבת את הטום קאא שלי קצת יותר קיצוני, והאטריות בסלט הוון סן לא נחתכו (בדרך כלל גוזרים אותן במספריים לכמה מקטעים קצרים יותר כדי להקל על האכילה) והיו ארוכות כאורך הגלות. לעת השקיעה יוצאת מהמסעדה ספינת עץ נאה שעליה מגישים ארוחות ערב בזמן ההפלגה.

בפוסט הקודם הזכרתי את שני הדוכנים הצמחונים/טבעוניים בשוק וארורוט. באחד מהם נמכרים מגשי פלסטיק עם דים סאם צמחוניים שאותם מכין מקום שנקרא Veggie Station. ראיתי את המגשים האלה בעוד כמה מקומות בעיר, כך שאם אתם צמחונים במצוקה (אם כי בצ'יאנג מאי אין סיבה שתהיו), הן משהו ששווה לחפש.

אגב, האפונה שמקשטת את הדים סאם היא מרכיב חדש למדי בתאילנד. אפשר כיום לקנות אפונה קפואה בסופרמרקטים, אבל היא די יקרה, לכן משתמשים בה בכמויות זעירות, אבל נחמד לדעת שאם מתעלמים מהעניין התקציבי, הירק הזה משתלב מצוין באוכל התאי.

במסגרת החקירות על אוכל צמחוני/טבעוני בתאילנד השתתפתי גם בשתי סדנאות בישול. אספר עליהן באחד הפוסטים הבאים.

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “מסע צמחוני בצ'יאנג מאי”

  1. אלישבע בתאריך 15 מרץ 2014 בשעה 11:27

    כיף שחזרת לכתוב, תענוג לקרוא ולראות את התמונות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות