אפריל 23 2009

לאכול לבד

מדור: כתבות

בנגקוק 8, הוצאת מודן

בנגקוק 8, הוצאת מודן

בעיני התאים, בדידות היא אחד הדברים הכי עצובים שיכולים לקרות לך, ולהיות מוקף תמיד באנשים זה מתכון לחיים טובים. כאנשים בעלי פאסון, רוב התאים יעדיפו להתחבא אם נגזר עליהם לאכול לבד. בספרו המופתי בנגקוק 8 (לא קראתי את התרגום לעברית) מתאר ג'ון ברדט את יחסיו של סונצ'אי, שוטר תאי ובודהיסט אדוק, עם קימברלי ג'ונס, סוכנת אף.בי.איי שצוותה אליו כדי לפתור תעלומת רצח. ג'ונס היא בלונדינית גבוהה ויפה והיא מזמינה את סונצ'אי אל חדרה כדי שיסביר למה יש גן של זרגים ענקיים ומקושטים בחצר המלון שלה. כל התרגילים האלה לא עוזרים לה אחרי שהוא רואה אותה אוכלת. לבד.

"במלון היא מפרקת את האקדח ומסתכלת לרגע על חלקיו לפני שהיא מושיטה יד אל הגלידה. מהופנט על ידי האקדח, לא שמתי לב לדלי של האגן דאז עם אגוזי מקדמיה שניצב בפינת השולחן. המיומנות שלה היא מהסוג שמאפשר לה לפשפש באצבע אחת בקרבי המכניזם של האקדח, בזמן שהיא דוחפת כפית פלסטיק לדלי הגלידה ביד השנייה. לאכול לבד – זו תסמונת מעוררת רחמים ועצובה בארצי, עדות לנידוי חברתי ורגשי. לעשות את זה ליד מישהו בלי להציע לו להתחלק זו תועבה שקשה לי לצפות בה. אני מרגיש את הדם אוזל מפני כשהיא בולעת עוד אוורסט מיניאטורי. “מה קרה, אתה פוחד מאקדחים?”.

ברדט, רב אמן בשרטוט ההלם התרבותי ששני הצדדים סובלים ממנו, ממשיך לתאר את נסיונות הפיתוי של ג'ונס, שבמהלכם זוכה סונצ'אי להצצה בשורת גלגולי הנשמות הקודמים שלה ומגיע למסקנה שכל השוטרים – אמריקאים או תאים – אותו דבר. הסצינה מסתיימת בנקודה שבה ג'ונס משוכנעת שהצליחה להבין מה עובר לסונצ'אי בראש, אבל כמו תמיד – היא לא הבינה כלום. “היא מתעכבת ליד הגלידה לעוד כמה ביסים ואז תופסת את עצמה: “אתה רוצה קצת?”. 'לא תודה', אני עונה בהקלה, מרגיש כאילו משהו מאוד לא סימפטי הוסר מהשטיח. 'לא חשבתי שתרצה. גלידה זה ממש לא אתה, נכון? בלי צ'ילי, בלי למון גראס, בלי אורז, סתם ערימה של ג'אנק מערבי'…"

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות