אוקטובר 23 2015

הפסטיבל הצמחוני 2015: מנת יתר של פרוטאין

כמדי שנה באוקטובר, הפסטיבל הצמחוני (שממש לא מובן לי למה הוא נקרא צמחוני ולא טבעוני כשהוא טבעוני עד העצם) נחגג בתאילנד בשלל שלטים ודגלונים בצבעי צהוב-אדום. זו כנראה הפעם העשירית שאני חוגגת את האירוע, ונראה לי שהשנה הגעתי בבירור למצב של מיאוס כללי מהמזון המוגש בו.

דוכן תבשילים בפסטיבל הצמחוני

למיאוס הזה יש שתי סיבות עיקריות: 1. הבשלנים הצמחונים בתאילנד עושים שימוש מסיבי בחלבון מעובד בשלל צורות, ואני ממש לא אוהבת חלבון מעובד. 2. רוטבי הדגים והצדפות מוחלפים בכמויות אדירות של רוטב על בסיס פטריות, שמשתלט על כל שאר הטעמים. הטעם הזה נשאר בגרון ובחלל הפה שעות אחרי האכילה ודי קשה להיפטר ממנו.

חלבון מעובד כסטייק דג (בחזית) וכקארי חזיר (מאחור)

חלבון מעובד כסטייק דג (בחזית) וכקארי חזיר (מאחור)

החלבון המעובד שמשולב ברוב התבשילים הוא מגמה חזקה בכל המסעדות הצמחוניות/טבעוניות העממיות במדינה. רוב המסעדות האלה הן בהשראה ג'איינית (דת שמקורה בהודו, הדוגלת באי-אלימות) והג'איינים לא משתמשים גם בשאלוטס ובשום, כך שאפשרויות התיבול מצטמצמות עוד יותר.
למרות שיש בתאילנד טופו טרי משובח, רק מעט מהמנות מכילות אותו. סביר להניח שהוא יקר יותר מהחלבון המעובד, אבל זה לא בהכרח עניין של עלות, אלא בעיקר של מרקם שהתאים מחפשים באוכל הצמחוני שלהם – מרקם של בשר/דג.

משמאל: תבשיל דמוי בשר ברוטב צלי

משמאל: תבשיל דמוי בשר ברוטב צלי

אני בטוחה שבשביל צמחונים או טבעונים המבחר המסחרר של המנות יעשה את שלו, כי באמת נדיר למצוא כזה שפע טבעוני בימים רגילים. אבל לי אישית נותר רק מאכל אחד שאני ממש חומדת במהלך הפסטיבל, ראו מתכון בהמשך.
למרות שהפסטיבל זכה השנה לעידוד מסיבי מראש החונטה הצבאית, יש לו גם צדדים חיוביים. פה ושם מוצאים מאכלים שאינם חיקוי של מנות בשריות, למשל מנה חביבה של טופו (שטוגן קודם בשמן עמוק) עם חצילים ארוכים ברוטב עם צ'ילי ובזיליקום (משמאל למעלה בתמונה).

פאד סי יו (אטריות מוקפצות עם רוטב סויה), טופו עם חצילים ארוכים, פאק בונג (מורנינג גלורי) מוקפץ

פאד סי יו (אטריות מוקפצות עם רוטב סויה), טופו עם חצילים ארוכים, פאק בונג (מורנינג גלורי) מוקפץ

בפסטיבל נמכרים גם מאכלים שלא יעלו על הדעת בימים אחרים. השנה, למשל, שמתי לב למגוון גדול של סוגי אורז מטוגן שכבר כוללים את תבשיל הקארי בפנים. זה רעיון קצת ביזארי שממש לא מזכיר את החוויה הטהורה של אכילת אורז לבן בלי כלום (אפילו בלי מלח) עם קארי עז טעמים כלשהו.

מימין למטה: אורז עם קאנה, אורז קארי ירוק, פאד סי יו. למעלה: אורז פאננג, מקרוני (כמעט חוסל מרוב פופולריות) ואטריות ברוטב עגבניות

מימין למטה: אורז עם קאנה, אורז קארי ירוק, פאד סי יו. למעלה: אורז פאננג, מקרוני  ואטריות ברוטב עגבניות

בדוכן שהתמקד בעיקר במנות פחמימתיות ראיתי השבוע אורז מטוגן עם קארי ירוק, עם קארי פאננג, אורז פד קפאו (עם בזיליקום וצ'ילי), אורז עם סלרי וחיקוי נקניק, אורז עם כורכום, חתיכות אננס טרי, גזר וצימוקים (הוא היה הכי טעים, אולי בגלל שלא היו בו תחליפי בשר) ועוד.

אורז עם כורכום ואננס, חצילים קלויים ברוטב צ'ילי וליים, תבשיל דלעת

אורז עם כורכום, חצילים קלויים ברוטב צ'ילי וליים, תבשיל דלעת

בעיקרון, אורז מטוגן בתאילנד הוא אורז לבן מבושל, שמוקפץ בווק עם תוספות, אבל לעולם לא עם משחת קארי. כאמור, לרגל הפסטיבל אנשים מרשים לעצמם לחרוג מהמסורת באופן בוטה ולהקפיץ אורז עם משחות קארי שונות ועם התוספות המקובלות לקארי הספציפי – חצילים זעירים וצ'ילי לקארי הירוק, עלי קפיר ליים לקארי פאננג וכן הלאה.

אורז מוקפץ עם בזיליקום קפאו. בדלי הצהבהב ליד הווק: מרגרינה

אורז מוקפץ עם בזיליקום קפאו. בדלי הצהבהב ליד הווק: מרגרינה

באותו דוכן עצמו אפשר לראות את אחת התועבות הגדולות ביותר של המטבח התאי: מקרוני עם רוטב עגבניות. מדובר בסוג המכונה באיטלקית Stortini ובאנגלית Elbow macaroni, המוגש כאן מבושל מעבר למידה וטבול ברוטב עגבניות סתמי.
אחת הפינות המושקעות ברחוב שבו התנהל הפסטיבל היתה תצוגת הנאם פריק של אחד הדוכנים, שכללה שני סוגי נאם פריק ומגש ענקי של ירקות טריים ומבושלים.

במגש הירקות: שעועית ירוקה, כרוב סיני חלוט וטרי, במבוק, מלפפונים, חצילונים, קאנה חלוט, ירק מבושל ממשפחת הדלועים

במגש הירקות: שעועית ירוקה, כרוב סיני חלוט וטרי, במבוק, מלפפונים, חצילונים, קאנה חלוט, ירק מבושל ממשפחת הדלועים

הנאם פריק האדום נקרא Tha daeng והוא כולל הרבה צ'ילי יבש ומעט מיץ ליים, והשני הוא סוג של לון (מטבל על בסיס חלב קוקוס), עם למון גראס וצ'ילי.
ועכשיו למתכון שהבטחתי. משום מה, הוא נמכר אך ורק בימי הפסטיבל וממש לא טריוויאלי למצוא אותו בימים אחרים. במשך שנים הייתי מחכה לפסטיבל כדי לטעום אותו ולנסות לפצח ממה הוא עשוי ולמה הוא כל כך טעים ושונה, ורק השנה התבררה התעלומה.

מימין: לביבות דאיקון. משמאל: עוגות טארו ושעועית שחורה

מימין: לביבות דאיקון. משמאל: עוגות טארו ושעועית שחורה

מדובר בפרוסות מטוגנות שטעמן מזכיר מאוד את הכרובית המטוגנת שעושים בישראל, ואולי זאת הסיבה לתאווה שפיתחתי אליהן. המרכיבים העיקריים, כך גיליתי השנה, הם גזר לבן (דאיקון) מגורר, בלילה משני סוגי קמח ובוטנים לא קלויים.

מתכון: לביבות דאיקון עם בוטנים

4 תגובות

4 תגובות לפוסט “הפסטיבל הצמחוני 2015: מנת יתר של פרוטאין”

  1. הנומן בתאריך 24 אוקטובר 2015 בשעה 10:23

    שלום עדי. הפסטיבל מקורו סיני טאואיסטי, שנקרא גם פסטיבל תשעת הקיסרים. לא הודי…

  2. angeleyes בתאריך 25 אוקטובר 2015 בשעה 13:33

    "טבעוני עד העצם" :)

  3. עדי בתאריך 28 אוקטובר 2015 בשעה 11:38

    תודה על ההערה, הנומן. ערכתי מחדש את הפיסקה על הג'אייניזם. הפסטיבל עצמו אכן ממקור סיני ולא הודי.

  4. הנומן בתאריך 28 אוקטובר 2015 בשעה 15:54

    בחיבה רבה

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות