יוני 15 2009

עונת הפירות בעיצומה

מדור: כתבות

העונה הגשומה, שמתחילה במאי-יוני ומסתיימת באוקטובר, היא גם העונה הטובה ביותר לתיירות-פירות, אם יש בכלל דבר כזה (ואם אין, אז כדאי שיהיה).

הפירות הטרופיים הכי טובים מבשילים עכשיו, והכבישים מלאים בטנדרים עמוסים בכל טוב – חלקם נוסעים אל השווקים וחלקם הם השווקים עצמם.

בגלריה מימין אספתי בשבילכם כמה תמונות, כדי שתדעו מה לקנות כשאתם מגיעים (או מה אתם מפסידים כשאתם לא מגיעים).

לונקון (Lonkon) – פרי צנוע הגדל באשכולות שנראים מבחוץ כמו תפוחי אדמה זעירים, הוא אחד הפירות האהובים עלי ביותר. יש לו טעם של ליצ'י מעורב עם פומלה, וכשמקלפים אותו הוא מפריש חומר קצת דביק, שאפשר לשטוף מהידיים עם קצת מים וסבון.

מנגוסטין (Mangkut) – ללא ספק הפרי הכי אהוב על תיירים בתאילנד, ובצדק. גם הוא נראה צנוע מאוד מבחוץ, קצת דומה לאפרסמון, אבל בצבע סגול. קילוף מנגוסטין מצריך מעט ניסיון, כי הפרי הלבן והקרמי שבפנים עטוף בציפה מרה בצבע אדום לוהט, שאותה צריך לסלק מבלי שתפריש את מיציה המרים על הפרי.

רמבוטן (Ngo) – פרי יפהפה שטעמו דומה קצת לליצ'י.

דוריאן (Turian) - בעיני התאים הוא נחשב למלך הפירות, אבל לא מעט אנשים מערביים (כולל אני) מסתייגים ממנו בגלל הריח החזק. בתוך השריון הירוק מסתתרות מעין בננות רכות וקרמיות, שאותן מחלצים לתוך מגשי קלקר ומכסים בניילון נצמד. עכשיו זו רק תחילת העונה והפירות עדיין קטנים, אבל כשהיא מגיעה לשיאה נראה שתאילנד כולה מכוסה ענן בניחוח דוריאן, ואין לאן לברוח.

מנקון (Mankon) - פרי הדרקון, שגדל גם בישראל. הוא לא מאוד מתוק וטעמו די ניטרלי, אבל הוא נראה מדהים (כחלק מסלט פירות, נניח) ויש לו מרקם נעים, במיוחד כשהוא מקורר. המנקון הוא סוג של קקטוס, שמטפס על עמודי תמיכה ונראה כמו מקלחת של ענפים ירוקים, שמהם מבצבצים פירות בצבע ורוד עז.

סנטול (Krathon) – פרי צהבהב-חום בגודל של תפוז, בעל קליפה מעט מקומטת, מרקם חלקלק למדי וטעם חמוץ-מתוק שמזכיר קצת אפרסק או מישמיש. כשחותכים אותו, המגע עם החמצן הופך את הצבע הלבנבן שלו לחום בהיר. כדי למנוע את ההתחמצנות התאים מערבבים את הפרי אחרי הקילוף בתערובת של צ'ילי, סוכר ומלח, או מגישים אותו עם סירופ סוכר וקרח כתוש. לפעמים (למשל באיסאן) הם טובלים אותו ב-MSG טהור ולפעמים אפילו באבקת מרק.

פרי הנחש (Rakham or Salacca) – פרי של דקל שנקרא ראקאם (או סאלאקה), שקליפתו החומה מזכירה עור נחש. הפרי קל מאוד לקילוף וטעמו חמוץ-מתוק. לפני ההבשלה (כשהוא ממש חמוץ) משתמשים בו להעשרת תבשילי קארי חמוצים (Kaeng som). מהפרי הבשל אפשר להכין שייק מצוין, או לתבל בסירופ סוכר עם צ'ילי.

7 תגובות

7 תגובות לפוסט “עונת הפירות בעיצומה”

  1. יוני בתאריך 11 יוני 2009 בשעה 17:55

    אני רוצה להוסיף עוד פרי שאני לא סגור על העונה שלו: הג'קפרויט (jackfruit) – פשוט מעדן, אני גם מאוד אוהב את הגרסה המיובשת שלו ואת גרסת החטיף (בתוך השקית הסגולה שמוכרים בכל שדה תעופה אסיאתי).

  2. עדי בתאריך 11 יוני 2009 בשעה 18:27

    יוני – עונת הג'קפרוט מתחילה מוקדם יותר (בסביבות פברואר), אבל עכשיו היא בשיאה. הוספתי לגלריה תמונה של ג'קפרוט ממולא באורז דביק, מעדן פופולרי פה. אינשאללה מחר יהיה לי גם צילום של הפרי השלם.

  3. מאיה בתאריך 25 יוני 2009 בשעה 13:15

    אוי. אני. מכורה.
    איזה בלוג נהדר.
    ומנגוסטין… אחחח…. עולים לי זכרונות מתוקים. שעות שהייתי יושבת על החוף ומקלפת וזוללת. אז מתי אני קופצת לביקור?!

  4. עדי בתאריך 26 יוני 2009 בשעה 14:36

    מאיה, תודה. מחמאה ממך שווה למסגר ולשמור. מזמינה אותך לארוחה לכשתגיעי.

  5. שטוזל בתאריך 22 ספטמבר 2009 בשעה 18:35

    הלונקון (או לנגסאט) הוא פרי נפלא.
    האם יש סיכוי להשיג אותו בישראל?

  6. עדי בתאריך 23 ספטמבר 2009 בשעה 11:32

    לא נראה לי שמגדלים לונקון או לנגסט בישראל. אגב, זה לא פרי אחד עם שני שמות. הם קצת שונים זה מזה. הקליפה של הלנגסט נוטה להיות כהה יותר, דקה יותר ולפעמים מנוקדת בנמשים. אישית אני מעדיפה את הלונקון.

  7. עדית בתאריך 09 ספטמבר 2013 בשעה 11:22

    שלום, בלוג מקסים. למישהו יש מוגש איפה אפשר להשיג בארץ מנגוסטין? כפרי או מיץ או אמפולות. זה לאמי חולת פרקינסון.
    עדית.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות