יוני 30 2009
למה התאים לא מבקשים סליחה
אחרי כמה זמן בתאילנד הלא מתוירת, אנשים מערביים כמוני מתחילים לשים לב לעובדה שהתאים לא נוהגים להתנצל או לבקש סליחה. התופעה הזאת בולטת כשמסתובבים, למשל, בשוק צפוף. למרות נימוסיהם המצוינים של התאים, אם מישהו מהם נגע בך או דחף אותך בטעות, הוא לא יבקש סליחה, כמקובל במערב. דיברתי עם תיירים רבים שראו בכך גסות רוח ולא הצליחו ליישב את התופעה עם נחמדותם הכללית של התאים.
כדי להבין את שורשי ההתנהגות הזאת צריך ללכת לטקסטים הבודהיסטיים שכל ילד תאי משנן בבתי הספר ובמנזרים. לפי התפיסה הבודהיסטית, אין טעם לחוש חרטה על מעשים לא טובים. יש רק טעם בניסיון להשתפר כדי שזה לא יקרה שוב. אם יצא לכם לבקר בשווקים בתאילנד, בוודאי שמתם לב לכך שברוב המקרים דווקא אפשר ללכת בהם בלי שאיש יגע בכם או ידחוף אתכם. זוהי מיומנות שהתאים לומדים מגיל צעיר – לא לעשות תנועות פתאומיות, לא להניח שהאנשים סביבם יתנהגו בצורה מסוימת, לבדוק היטב את תנאי השטח לפני שפועלים. תייר ממוצע צריך להשקיע די הרבה תשומת לב כדי ללמוד איך עושים זאת נכון, כי התפיסה המערבית גורסת שצריך להגיע מהר לאנשהו, ואם ניגע או נדחוף מישהו בדרך, תמיד נוכל להתנצל ולצאת מאוד תרבותיים.
כשתאי הולך בשוק ובמקרה נוגע במישהו, הוא ייראה כאילו לא שם לב לכך אבל בעיניו האירוע ייתפס כחוסר מיומנות שלו. חוסר מיומנות הוא סיבה לבושה, לא לחרטה – ויש הבדל גדול בין השתיים. אם אירע מקרה שחשף חוסר מיומנות, לא צריך להגביר את האפקט השלילי של האירוע – הבושה והמבוכה – על ידי התעסקות מיותרת (והתנצלות ותחושות חרטה הן התעסקות כזאת).
תהלוכה לרגל הפסטיבל הטבעוני. אף אחד לא דוחף
אם פגשתם בתאים שאמרו לכם "סורי, סורי" (או “סולי, סולי”), זה סימן מובהק שהם נחשפו לדפוסי התנהגות מערביים והבינו ש"סורי" הוא הדבר המנומס להגיד, ושתיירים אומרים את זה כל הזמן. אבל בתכלס, להגיד סורי זאת הדרך הקלה החוצה. הרבה יותר קשה לדאוג שזה לא יקרה שוב.
ההסבר של אג'אן אנאן (Ajan Anan), ראש מנזר Marp Jan שבפרובינציית ריונג, מבהיר יפה למה התנצלות אינה חלק מהתרבות התאית. הנה פסקה שמופיעה בספר (באנגלית) שהוציאו תלמידיו בזמן האחרון:
"כשאנחנו חושבים על הקארמה הרעה שצברנו בעבר, הדבר החשוב הוא להרהר בכך בחוכמה. אם אנו יכולים ללמוד מזה ולשנות את דרכינו, זה טוב. אבל להמשיך לדוש בעבר ולהיצמד למצבי המחשבה השליליים האלה – זה לא נכון. אם נתרגל מודעות (Mindfulness) ונפתח הבנה של ה-Mind, נוכל לתפוס את הרגעים האלה של אשמה ודיכאון על הדברים שעשינו. נוכל לראות שהתחושות האלה לא עוזרות לנו, כי אי אפשר לשנות את העבר… אין טעם בסבל לא הכרחי שנגרם מתחושות אשמה וחרטה".
ואם כבר כתבים בודהיסטיים מעניינים, לאחרונה יצא (בהוצאת דהמדנה) תרגום לעברית של "דהמפדה, פיסות של אמת" (Dahmapada), המכיל דברים שאמר הבודהא סידהארתא גוטאמה לחסידיו. אפשר לקרוא את הספר כאן.
אחרי כמה זמן בתאילנד הלא מתויירת, אנשים מערביים כמוני מתחילים לשים לב לעובדה שהתאים לא נוהגים להתנצל או לבקש סליחה. התופעה הזאת בולטת כשמסתובבים, למשל, בשוק צפוף. למרות נימוסיהם המצוינים של התאים, אם מישהו מהם נגע בך או דחף אותך בטעות, הוא לא יבקש סליחה, כמקובל במערב. דיברתי עם תיירים רבים שראו בכך גסות רוח ולא הצליחו ליישב את התופעה עם נחמדותם הכללית של התאים.
כדי להבין את שורשי ההתנהגות הזאת צריך ללכת לטקסטים הבודהיסטיים שכל ילד תאי משנן בבתי הספר ובמנזרים. לפי התפיסה הבודהיסטית, אין טעם לחוש חרטה על מעשים לא טובים. יש רק טעם בניסיון להשתפר כדי שזה לא יקרה שוב. אם יצא לכם לבקר בשווקים בתאילנד, בוודאי שמתם לב לכך שברוב המקרים דווקא אפשר ללכת בהם בלי שאיש יגע בכם או ידחוף אתכם. זוהי מיומנות שהתאים לומדים מגיל צעיר – לא לעשות תנועות פתאומיות, לא להניח שהאנשים סביבם יתנהגו בצורה מסוימת, לבדוק היטב את תנאי השטח לפני שפועלים. תייר ממוצע צריך להשקיע די הרבה תשומת לב כדי ללמוד איך עושים זאת נכון, כי התפיסה המערבית גורסת שצריך להגיע מהר לאנשהו, ואם ניגע או נדחוף מישהו בדרך, תמיד נוכל להתנצל ולצאת מאוד תרבותיים. כשתאי הולך בשוק ובמקרה נוגע במישהו, הוא ייראה כאילו לא שם לב לכך אבל בעיניו האירוע ייתפס כחוסר מיומנות שלו. חוסר מיומנות הוא סיבה לבושה, לא לחרטה – ויש הבדל גדול בין השתיים. אם אירע מקרה שחשף חוסר מיומנות, לא צריך להגביר את האפקט השלילי של האירוע – הבושה והמבוכה – על ידי התעסקות מיותרת (והתנצלות היא התעסקות כזאת).
אם פגשתם בתאים שאמרו לכם "סורי, סורי" (או “סולי, סולי”), זה סימן מובהק שהם נחשפו לדפוסי התנהגות מערביים והבינו ש"סורי" הוא הדבר המנומס להגיד, ושתיירים אומרים את זה כל הזמן.
ההסבר של אג'אן אנאן (Ajan Anan), ראש מנזר Marp Jan שבפרובינציית ריונג, מבהיר יפה למה התנצלות אינה חלק מהתרבות התאית. הנה פסקה שמופיעה בספר (באנגלית) שהוציאו תלמידיו בזמן האחרון:
"כשאנחנו חושבים על הקארמה הרעה שצברנו בעבר, הדבר החשוב הוא להרהר בכך בחוכמה. אם אנו יכולים ללמוד מזה ולשנות את דרכינו, זה טוב. אבל להמשיך לדוש בעבר ולהיצמד למצבי המחשבה השליליים האלה – זה לא נכון. אם נתרגל מודעות (Mindfulness) ונפתח הבנה של ה-Mind, נוכל לתפוס את הרגעים האלה של אשמה ודיכאון על הדברים שעשינו. נוכל לראות שהתחושות האלה לא עוזרות לנו, כי אי אפשר לשנות את העבר… אין טעם בסבל לא הכרחי שנגרם מתחושות אשמה וחרטה".
ואם כבר כתבים בודהיסטיים מעניינים, לאחרונה יצא (בהוצאת דהמדנה) תרגום לעברית של "דהמפדה, פיסות של אמת" (Dahmapada), המכיל דברים שאמר הבודהא סידהארתא גוטאמה לחסידיו. אפשר לקרוא את הספר כאן.
יפה מאוד !
אני יכול להבין למה אתם מעדיפים לחיות שם ולא בישראל..
תודה על הקישור להוצאת דהמדאנה.
תענוג לקרוא, באמת מרתק. תודה רבה.
לא יודע בנוגע לזה … אני חי בתאילנד גם 4 שנים , ומה שאני יודע שההיפך הוא הנכון , אם תאילנדי רק ילטף אותך … או יתן לך מכה בטעות , אז הוא ירכין ראש או אפילו יגיד סליחה בתאילנדית . ביקרתי בהרבה מדינות במזרח , לטוב ולרע התאילנדים הם המנומסים בגזרת אסיה ( ואני לא משתגע עליהם ) . יאמר לזכותם .
חלילה לא טענתי שהתאים לא מנומסים, להיפך – רק שהמנהג של בקשת סליחה הוא לא חלק מהתרבות שלהם, להבדיל מהמערב. עד כמה שיצא לי לראות, קו טוט (Ko tot, סליחה בתאית) אומרים לשוטר או לבוס שתפס אותך גונב, או לחבר שאתה מנסה להסביר לו למה לא תוכל להגיע לחתונה שלו – מקרים כבדים מהסוג הזה. לא משתמשים במלה הזאת בתדירות שבה במערב משתמשים ב"סורי".
מעניין ומעורר מחשבה, אבל מה הגירסה הנכונה? שלך או של PAKWAN?
מאז ההערה של Pakwan התחלתי לנסות לתפוס תאים שאומרים סליחה ועדיין לא הצלחתי. למשל, הייתי בלונה פארק צפוף והיתה שם בחורה צעירה שהיתה צריכה להגיע במהירות לאחד המתקנים ולא היתה לה ברירה אלא לדחוף קצת, אז היא דחפה ובמקום להגיד סליחה, היא פשוט אמרה תודה לאנשים שנתנו לה לעבור. יש מצב שההתנהגות מול תיירים מערבים היא שונה – ברוב המקרים ינסו להיות יותר "מנומסים" לפי מה שנראה להם כמו נימוס מערבי, אבל במקומות שבהם אין תיירים עוד לא שמעתי שימוש במלה סליחה למקרים כאלה.
בהמשך לדיון כאן … יוצא לי מדי פעם לשחק כדורסל עם תאילנדים … לפעמים בא לי לזרוק עליהם כדור כדי שיפסיקו להתנצל על טעות הכי קטנה שהם עושים במשחק …קו טוט קו טוט קו טוט … עשה פאוול מבקש סליחה , מסר לא טוב מבקש סליחה .. אז בנוגע לבקשת הסליחה של התאילנדים …אני מתגורר בבנגקוק ויוצא לי מדי פעם לנסוע ברכבת העילית שם … וכמו שעדי מציינת , הם לא נוהגים לדחוף ונמנעים ממגע … לדוגמא , תחנת רכבת עמוסה 30 איש רוצים לצאת מהרכבת ו 30 רוצים להכנס , קודם כל יתנו לכולם לצאת ורק אז יעלו על הרכבת .. למרות הדוחק ( חוץ מכמה יוצאי דופן שיש בכל חברה ) . אז , לפי מה שאני יודע , לפחות לזרים ויצא לי לראות שגם לתאילנדים אחרים , יבקשו סליחה אם בטעות דחפו או נתנו מכה . במיוחד אם זה צעיר למבוגר ממנו . תבואו לבקר אותנו . ועדי , אם תוכלי לתת מתכון של גיי פאד מייד ממואנג אני אודה לך .
אין לי אלא להאמין לך, למרות שזאת לא החוויה האישית שלי. בעניין המתכון, הבנתי את הגיי, הבנתי את הפאד, הבנתי את הממואנג, אבל מה זה מייד? אם תכתוב את השם באנגלית בטח יירד לי האסימון.
שלום עדי
בנוגע למתכון : מייט ממונאג = קשיו .
ונעבור לעברית , עוף מוקפץ עם קשיו . המנה האהובה עלי . בתנאי שיודעים איך להכין אותה .
בכל מקרה , ממש אהבתי את האתר שלך …
והייתי מתחלף איתך בכיף , די תקוע כאן בבנגקוק … היה מתאים לי קצת ים . אתם יושבים בקו צאנג' נכון ?
קטעים איתך. בדיוק קלטתי שאתה מתכוון לעוף עם קשיו (Gai pad met mamuang), ומה שבילבל אותי היה ה"מייד", שבעצם מבוטא מט (Met). יש לי אחלה מתכון ואעלה אותו לרשת בימים הקרובים.
תודה על המחמאות לאתר. אנחנו כבר לא בקו צ'אנג – עברנו ליבשה כי נמאס לנו לחיות כמו תיירים. אבל גם בלי חוף צמוד זה עדיין הרבה יותר סאנוק מבנגקוק, לטעמנו לפחות.
שלום עדי … אני מחכה למתכון … ואין ספק ואת מבטאת את זה טוב ממני . וטיפ לכאלו שמגיעים לתאילנד ורוצים להתנסות באוכל תאילנדי חריף . בתור אחד שאוכל חריף , והמון … לעולם אבל לעולם אל תגידו לתאילנדי שיעשה לכם את המנה חריפה חריפה . כי הם תמידדדד יגזימו !!! כמעט הרגו אותי אתמול … ראו הוזהרתם .
מנסיוני הדל לעומתכם בתאילנד (מגיע מ97 גר כמה חודשים ועוזב)..
התאילנדים אומרים סליחה (בדרכם שלהם) הרבה יותר ממה שבישראל אומרים סליחה.
בקשר לחריף….בפעמים היחידות שאני נזהר מלבקש שיעשו חריף…
זה כשאני ניצב מול דוכנים של איסהן פוד…..(אחרי פעם אחת שכמעט איבדתי עין מסום טאם שיצא משליטה)….
🙂
Pakwan – כמעט שכחתי: הנה המתכון שביקשת.