יולי 01 2022
בלי טיפת תה. ביקור בחדר התה הסיאמי
אחרי יותר משנה של הסתגרות בפרובינציה הנידחת שלי בדרום מזרח תאילנד אזרתי אומץ לזחול ממאורתי ולבלות כמה ימים בבנגקוק. כמו תמיד, בחירת המסעדה היתה תהליך מתיש למדי, אבל הפעם היא גם לוותה בחשש מסוים, כי בביקורי הקודם בעיר אכלתי בשתי מסעדות, אחת בעלת כוכב מישלן והשנייה עם המלצת-מישלן, ולא כל כך נהניתי. המנות במסעדה שעוטרה בכוכב מישלן התאימו מאוד לאינסטגרם אבל רק מעטות היו באמת טעימות, ובמסעדה השנייה היו כמה מנות נהדרות וכמה לא-משהו.
בסופו של דבר בחרתי במסעדה ששוכנת במלון מריוט, Siam Tea Room. בתחילה חששתי שלא יכניסו אותנו כי לא התלבשנו מספיק עשיר, אבל אז נזכרתי שבתאילנד יש מעט מאוד מקומות שלא יכניסו אתכן מהסיבה הזאת, כל עוד השתדלתן להיראות נקיות ומסודרות. המסעדה שוכנת בצמוד ללובי של המלון ומעוצבת באופן נעים ונוח. מיד בכניסה נרגעתי לראות שכמה מהסועדים לבשו חולצות טריקו ומכנסי התעמלות (מדוגמים, אמנם, אבל עדיין שורטס). המלצרים, לעומת זאת, לבשו חליפות כהות ונאות.
חלל המסעדה. יש גם מרפסת יפה למי שרוצה לאכול בחוץ
המנה ששבתה את ליבי בתפריטים שראיתי ברשת היתה של צלעות חזיר על הגריל, מזוגגות ברוטב תמרהינדי וזרויות אבקת אורז קלויה. אחר כך קראתי איפשהו שזוהי המנה הכי פופולרית בתפריט המשלוחים של המסעדה, ואין פלא: זאת מנה נפלאה ומושלמת, שמוגשת עם צלוחית קטנה של רוטב תמרהינדי, מעוטר גם הוא באבקת האורז שלעיל (khao kua – האבקה שמוסיפים לסלטי לארב). היא נצלתה עם עלי קפיר ליים ועוטרה בצ'ילי יבשים קלויים שמהם אפשר לנגוס כשמתחשק לכם קצת חריף.
צלעות בגריל ברוטב תמרהינדי, וקאו סוי עם סרטן רך שריון
מנה נוספת שהזמנו היתה סלט חצילים קלויים חרפרף, עם בשר חזיר טחון וביצים חצי קשות, שעוטר בפרחים קטנטנים ויפהפיים בוורוד, אדום וכחול והוגש עם כמה עשבים מיוחדים. המלצרית אמרה שהעשב עם העלים העפיצים נקרא מָה טֻום קֶק (Brazilian pepper tree). עשב נוסף היה יִילַה (או יִירָה, תלוי מי מבטא את זה) – סוג של בזיליקום חריף, המכונה גם קָפּרָאו קְוָואִי (קוואי = באפלו).
סלט חצילים (מאחור) והתוספות של הקאוי סוי (בחזית)
המנה השלישית היתה קָאֹו סוֹי – המרק/קארי המפורסם של צפון תאילנד, המבוסס על חלב קוקוס ושני סוגים של אטריות חיטה – האחד מבושל והשני מטוגן. המרק הוגש עם סרטן רך שריון ולצידו הוגשו התוספות המקובלות של עלי חרדל מוחמצים, פרוסות שאלוטס, קצת נבטי שעועית ומשחת צ'ילי נהדרת. המשחה עוררה את סקרנותי כי היא היתה שונה מהמקובל בצפון, שם מגישים בדרך כלל פתיתי צ’ילי צפוני (פְּריק קָרִיאֶנג) יבש מטוגנים בשמן – תוספת שתמיד עושה לי צרבת. בסיאם טי רום הגישו במקומה משחה נפלאה שנקראת נאם פריק קְרָאטִיֶים – מטבל שום (בצלוחית הקטנה שבתמונה למעלה). כשחזרתי הביתה למדתי להכין אותו בעצמי והתמכרתי קשות. הנה המתכון (מתכונים, בעצם, חלקם טבעוניים).
המרק הוגש עם קונסטרוקציה של אטריות חיטה מטוגנות מלמעלה, שהיו קצת קשות לתמרון. גם אטריות החיטה המבושלות היו קצת ארוכות וקשות לחלוקה, ואכן זו מנה שמוגדרת בתפריט כמנה ליחיד. בכל זאת, היא היתה מפוארת וטעימה עד מאוד.
המשקאות שהזמנו היו חליטת דוֹק אָנְצַ'אן (Butterfly pea) קרה שהוגשה עם סירופ סוכר ומיץ ליים טרי בכוסיות קטנות לחוד, וחליטה קרה של עלי פנדן. שניהם היו מצוינים.
השירות במקום היה יעיל מאוד, ידעני ולא מלחיץ. זה שווה ציון כי במסעדות אינסטגרמיות יש צורך לפעמים במלצר שיסביר מה אתן אמורות לעשות עם, למשל, טמפון יבש שהוגש לכן במגש עץ מיוחד, עם צלוחית מים ליד.
קונטרפציה לניקוי אצבעות במסעדה אחרת בבנגקוק
במסעדות כאלה, הסיכוי שתקבלו מלצר שעומד ומסתכל עליכן כל זמן הסעודה הוא גדול למדי, וזה מסוג הדברים שיגרמו לי לא לחזור אליהן.
המחיר לכל התענוג בסיאם טי רום היה 1,600 באט (כ-150 שקל) לשני אנשים.
תגובות