אפריל 28 2023
ניוזלטר מס' 4, אפריל 2023
שלום וברוכים הבאים לניוזלטר מס' 4, שמסכם את חודש אפריל. אם עוד לא נרשמתם לקבלת הניוזלטר במייל, או אם יש לכם חברים שעשויים להתעניין, כאן אפשר להירשם. החודש תמצאו פה שלושה מתכונים חדשים, מחשבות על המעמד החברתי של הגשר לשיניים ועל הבחירות שייערכו כאן באמצע מאי, המלצות על מוזיקה תאילנדית ועל אנשים שמושפעים ממנה, קיטורים על קונאן אובראיין ועוד.
מתכוני החודש בסאנוק: אטריות אורז דקות ברוטב חמוץ מתוק
מתכון פשוט, חסין טעויות, טבעוני (אם כי אפשר להוסיף לו בשר או ביצים), ובעיקר טעים מאוד. השילוב של רוטב התמרהינדי החמצמץ עם רוטבי הסויה, הסוכר והפלפל הלבן הוא נהדר. והכי חשוב: אטריות האורז הדקות שבהן משתמשים אינן מהסוג שנדבק והופך לגוש, כך שקל מאוד לחלק אותן למנות.
אטריות ברוטב תמרהינדי סויה ובצל ירוק
דג מאודה בסויה וג'ינג'ר
בחודש שעבר כתבתי קצת על דיאטה ואוכל תאי, ואז שמתי לב שאין בבלוג מתכון למנה מצוינת שהגיעה לתאילנד מסין – דג מאודה בסויה וג'ינג'ר – מאכל מתאים מאוד לחסכני קלוריות וגם מוצלח באופן כללי. הכי טוב להשתמש בדג טרי שלם, אבל אפשר בהחלט להכין את המנה עם דג פרוס או מפולט. האתגר הרציני בהכנת המתכון בישראל הוא הג'ינג'ר. זה שמגיע לישראל הוא בדרך כלל זקן למדי, מה שאומר שהוא חריף מאוד (יחסית לאחיו הצעיר) ומרקמו סיבי וקשה. עם זאת, לעיתים קרובות אפילו לג'ינג'ר הזקן יש חלקים טובים יותר, בעיקר החיצוניים, אז נסו להשתמש רק בהם. אם כל מה שיש לכם זה ג'ינג'ר סיבי ויבש, פרסו אותו לפרוסות ושימו אותן מתחת לדג כדי שייתנו לו טעם גם אם הן לא אכילות. מרכיב נוסף שנוהגים להוסיף לרוטב הוא יין אורז סיני, שָאוֹשינְג. אני חייבת להתוודות שלאחרונה הכנתי את המתכון ולא היה לי בבית כזה יין אז השתמשתי ברום-אננס שהכנתי בעצמי לפני יותר משנה, וזה יצא נהדר. הרום מתוק יותר מיין האורז אבל זה לא הפריע כלל (ואולי אפילו תרם).
דג מאודה ברוטב סויה וג'ינג'ר
חביתה עם אטריות שעועית ושרימפס או ירקות
בחודש שעבר חפרתי פה על מתכוני ביצים ונשארה לי שארית קטנה שלא רציתי לוותר עליה: מתכון ייחודי של חביתה שמתנהגת קצת כמו עוגה. בתאילנד מטגנים אותה בהמון שמן אבל האמת היא שזה לא הכרחי ואפשר להגיע לתוצאה טובה גם עם 2-3 כפות שמן בלבד. את החביתה הזאת מעשירים באטריות שעועית דקיקות ובשרימפס או בירקות קצוצים, או גם וגם. וזה נחמד, נחמד מאוד. מגישים אותה עם רוטב הצ'ילי שפירסמתי פה בחודש שעבר ויש לכם ארוחה שלמה.
חביתה עם אטריות שעועית וירקות
מוזיקה: קְרֻואַנְגְבּין והקלטת הפסיכדלית
יוטיוב הקפיץ לי החודש להקה עם שם שתפס מיד את תשומת ליבי: Khruangbin (שפירושו בתאית מטוס). זוהי שלישיה מטקסס והמוזיקה שלהם מאוד מוצאת חן בעיני. תקשיבו, אולי גם אתם תאהבו. הם בחרו בשם המוזר הזה כהומאז' למוזיקה שהשפיעה עליהם בתחילת דרכם (2010) – אוסף של שירים תאילנדיים פסיכדליים משנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. אני מנחשת שמדובר על אוסף שנקרא "דה סיאם סאונד", שצא בשנת 2010. ובזמן שהיפסטרים קוראים לזה פסיכדליה, בתאילנד הסגנון הזה נקרא לֻוק טֻונְג, מילולית "ילד השדה” – כלומר מוזיקת קאנטרי תאילנדית. זוהי מוזיקה כפרית שזכתה לפופולריות גדולה בצפון-מזרח המדינה (איסאן) ובניגוד לקאנטרי אמריקאי, גם אצלי בבית. תאילנד היא מדינה עם פערי מעמדות ענקיים, והמוזיקה הזאת בהחלט לא משויכת למעמד הגבוה. מאזינים לה נהגי מוניות, עובדי חקלאות ושאר אנשים שזופים. לטעמי דווקא במוזיקה הזאת יש לתאילנדים יתרון יחסי והם מבצעים אותה הרבה יותר טוב ממה שהם מבצעים שירי רוק בסגנון מערבי, אבל מי אני שאטיף להם לחזור לשורשים.
קרואנגבין בהופעה:
דה סיאם סאונד. פסיכדליה תאית משנות ה-60 וה-70:
עוד אוסף נחמד של מוזיקת קאנטרי (סגנון שנקרא "מוֹלָאם”), מצפון מזרח תאילנד (איסאן):
גשר אקדמי
ליד ביתי יש רחוב שבו ממוקמים שלושה בתי ספר תיכוניים בזה אחר זה. ליד כל אחד מהם יש שלט גדול שנועד לגייס תלמידים נוספים. בכל השלטים יש תמונות של תלמידים, ותמיד יש לפחות לאחד מהם גשר ליישור השיניים. לי זה נראה מוזר כי מי בכלל רוצה להבליט משהו כזה, אבל בתאילנד זה נחשב לסמל סטטוס: יש לי גשר, כלומר להורים שלי יש מספיק כסף כדי לשלם לרופא שיניים, כלומר בבית הספר הזה לומדים בנים ובנות למשפחות מבוססות, אז גם לכם כדאי להירשם.
גשרים בשיניים. סמל סטטוס
בחירות בתאילנד: הפיל שבחדר
ב-14 במאי יתקיימו בחירות בתאילנד. כולם מנסים לנחש אם יהיו אלה בחירות הוגנות, שבהן יינתן סיכוי שווה לפוליטיקאים שאינם חברי החונטה הצבאית, או שהתסריט של הבחירות הקודמות יחזור על עצמו ומתנגדי החונטה ייבלמו בעזרת תביעות משפטיות כאלה ואחרות, וייאסר עליהם לעסוק בפוליטיקה לכמה שנים טובות.
בינתיים הכל מתנהל כרגיל והשחקנים הראשיים משתמשים בסיסמאות השגרתיות, אבל יש דבר אחד שכמעט אף אחד לא מוכן להתייחס אליו, על אף שזהו נושא מטריד ביותר – זיהום האוויר שמכסה בחודשים האחרונים את שמי המדינה ושכנותיה. תופעה זו הזניקה את בירת הצפון צ'יאנג מאי לראש רשימת הערים עם האוויר המזוהם ביותר בעולם. הגיעו הדברים לידי כך שלא נותר אלא להמליץ לאנשים לא להגיע לתאילנד כל עוד הבעיה לא תיפתר. בעונה הגשומה המצב אמור להשתפר בזכות הגשמים, אבל המחלקה המטאורולוגית כבר הזהירה שצפויה עונה גשומה יבשה למדי. ובכל זאת, הפוליטיקאים היחידים שמתייחסים לעניין (וגם זה רק ממש לאחרונה) הם ממפלגת האופוזיציה Move Forward.
הסיבה להדחקה הזאת די פשוטה: כדי לפתור את הבעיה יהיה צורך להסתכסך עם כל מגזר אפשרי במדינה, מהתעשיינים הגדולים, דרך בעלי המכוניות (אין פיקוח על מכוניות דפוקות שפולטות זיהום כבד) ועד החקלאים, שהם מגזר ענק של עשרות מיליוני מצביעים.
הסיבה העיקרית לזיהום היא שריפת שדות כדי להכינם לעונה הבאה. הגידולים הראשיים הם אורז, תירס וקנה סוכר. בעבר השריפות גרמו לזיהום אוויר זמני בצפון תאילנד בלבד, אבל כיום כל המדינה סובלת מכך. בעיה נוספת היא התנהגות המדינות השכנות (לאוס, קמבודיה, מיאנמר), שכולן עניות ופרימיטיביות יותר מתאילנד וגם בהן מתחוללות שריפות אדירות ממדים. פתרון אמיתי יצריך מאמץ משותף של המדינות.
רק לקראת סוף אפריל התחילו להתפרסם בתקשורת האזורית (כלומר לא בעיתוני תאילנד) כתבות על הקשר בין העלייה בצריכת בשר לבין הזיהום. מתברר שכדי להאכיל את בעלי החיים חלה עלייה גדולה מאוד בגידול תירס, והתאגיד ששולט בשוק המזון בתאילנד (CP) נותן תנאים נוחים מאוד לחקלאים שיעברו לגדל תירס. CP היא היצרנית הגדולה בעולם של מזון לבעלי חיים. היא שייכת למשפחה העשירה ביותר בתאילנד (חוץ ממשפחת המלוכה כמובן) והיא מעורבת בכל אספקט של הכלכלה התאית. כדי לגרום לחקלאים להפסיק לשרוף שדות יהיה צורך ברכישת ציוד חקלאי שיעלה את המחיר התוצר. במדינות מתקדמות יותר אין בכלל שאלה אם לשרוף או לאסוף את שאריות הצמחים אחרי הקציר באמצעות מכונות. בתאילנד ובסביבתה השריפה היא מסורת כי היא השיטה הזולה ביותר, אלא שהיא מעולם לא נעשתה בקנה מידה כה גדול.
בינתיים בתי החולים מתמלאים באנשים עם בעיות נשימה (כ-2.5 מיליון איש עד כה). ב-19 באפריל נודע על מותה של אחת הפנדות המפורסמות במדינה, לין הֻוי, בגן החיות של צ'יאנג מאי. תייר סיני שביקר במקום יום קודם צילם אותה כשדם מכתים את אפה, אבל נראה שאפילו זה לא ישפיע על מוכנות הפוליטיקאים והציבור לשאת בעלויות של פתרון הבעיה.
בנגקוק פודקאסט מארחים את פיילין
אחד הפודקאסטים הוותיקים בתאילנד, “בנגקוק פודקאסט", אירח החודש את כותבת ספרי הבישול וכוכבת הרשת פיילין צ’ונגצ’יטנאנט, המתגוררת בוונקובר, קנדה. את הפודקאסט יוצרים גרג ג'ורגנסן, קנדי, ואד קנֻות’, אמריקאי, שניהם חיים בתאילנד יותר מ-20 שנה והפודקאסט שלהם קיים כבר 12 שנים.
אני מחבבת מאוד את פיילין כי גישתה קלילה והיא לוקחת בחשבון את הקשיים בבישול תאי מחוץ לתאילנד. בראיון, שהוקלט לרגל צאת ספרה השני "סָבָּאִי”, היא מדברת על טעויות שזרים עושים כשהם אוכלים אוכל תאי – כמו הכנסת מזלג לפה (בתאילנד מכניסים רק את הכף) או שימוש במקלות אכילה למנות שאינן מכילות אטריות.
עוד נושא שעולה בשיחה הוא סצינת מסעדות היוקרה שהתפתחה בבנגקוק בשנים האחרונות. היא מציינת את הפערים העצומים במחירים בין מסעדות טובות מאוד מהדור הישן, לבין מסעדות מהדור החדש, ולא שוכחת להזכיר את אלה שנולדו רק כדי להיראות טוב באינסטה. במיטב הסגנון התאי, היא לא מדברת סרה באיש.
סבאי. 100 מתכונים מאת פיילין
הטרנדים הקולינריים בתאילנד מתחלפים במהירות שיא, ופיילין אומרת שהסיבה העיקרית לכך היא מחיר הכניסה הנמוך לעסקי האוכל. במדינות אחרות יש הרבה יותר בירוקרטיה, תקנים והוצאות גדולות, ובתאילנד כל מה שצריך זה ווק ובלון גז. בצד השני של הספקטרום נמצאות מסעדות הפיין דיינינג, שלעיתים קרובות מחיריהן גבוהים יותר מאלה של מסעדות מישלן בצפון אמריקה. מסעדות יוקרה כשלעצמן אינן דבר חדש בתאילנד, אבל בדור הקודם הן היו פחות ממוקדות, וכיום כדי להצליח הן חייבות להצהיר על מחויבות לקונספט כלשהו: פָארם טו טֵייבּל, נוֹז טֻו טֵייל, מטבח אזורי וכו'. המחירים הגבוהים אולי לא ידהימו את הישראלים, אבל כאן מחיר התחלתי של 4,000 באט לאדם (כ-430 שקל) נחשב למטורף למדי, ואין ספק שכניסת מדריך מישלן למדינה תרמה לכך. ברור שרוב התאים לא יכולים להרשות לעצמם את התענוג, והמסעדות הללו משרתות שכבה מאוד דקה של מקומיים. כל השאר הם תיירים.
קרינג' עם קונאן אובראיין
אם כבר מדברים על טעויות קלאסיות של זרים בתאילנד, קחו לדוגמה את קונאן אובראיין, שביקר כאן החודש. בשדה התעופה עיכב את קונאן עיתונאי תאי צעיר. הוא אחז בידו את הסלולרי שלו וצילם את המפגש מנקודת מבט סלפית. הדבר הראשון שקונאן עשה כשהעיתונאי פנה אליו הוא להצמיד את כפות ידיו זו לזו בתנועה שנקראת Wai.
קונאן בבנגקוק
נחמד מצידו, אבל לפי הכללים בתאילנד לא ראוי שאדם מבוגר יקדים וָואִי לאדם צעיר ממנו, אלא אם הצעיר הוא הבוס שלו או עשיר פי כמה ממנו. בוודאי שלא ראוי (לפחות בעיני התאילנדים) שאדם במעמדו של קונאן יקדים וואי לצעיר אלמוני. העיתונאי לא היה יכול להחזיר את המחווה כי הוא החזיק טלפון ביד, וכך נוספה לסיטואציה עוד מבוכה קטנה.
למניעת מבוכות כאלה, זכרו: כשאתם מגיעים לתאילנד אתם לא אמורים להקדים וואי לצעירים מכם, ובמיוחד לא לילדים. אם אדם צעיר מכם מקדים לכם וואי, אתם מחזירים לו באותה מחווה, אבל אם מדובר בילד אתם מחזירים רק חיוך. בנוסף, לא מקובל להחזיר וואי לאנשי שירות כמו מלצרים ונהגים. אם אתם רוצים להיות ממש נחמדים, מספיק שתחוו תנועה קטנה עם הראש או תחייכו.
מיליון עוקבים בג'ונגל
יש לי חיבה רבה לטבחים תאים מהדור הישן, שמבשלים על מדורות באמצע הג'ונגל, עם מעט מאוד ציוד אבל עם המרכיבים הכי טריים שיש. הנה ערוץ של אבא ובן – האב מבשל והבן מצלם – ואפילו העובדה שיש להם יותר ממיליון עוקבים בפייסבוק לא מצליחה לקלקל את האותנטיות שלהם. הנה מתכון שלהם לדג מאודה עם תבלינים ארומטיים וירקות, שנראה מאוד מפתה (יש תרגום לאנגלית). מילת אזהרה: כמו כל טבחי הג'ונגל, גם השניים האלה לא תמיד מתאימים לרכי הלב (הווידאו שצירפתי דווקא סביר).
זה הכל להפעם, נתראה בחודש הבא.
תגובות