שלום לקוראי הניוזלטר הטבעוני.
במהלך אפריל אגיע לביקור בישראל ואערוך סדנה טבעונית (בינתיים רק אחת. אולי אוסיף עוד אם יהיה ביקוש וזה יסתדר). אם אתם רוצים להירשם כיתבו אלי adi.sanook@gmail.com.

סדנה טבעונית בנס ציונה, יום שישי 12.4 בשעה 10:00

אורך הסדנה כ-4 שעות ובמהלכה אלמד 4 מתכונים. השנה אתמקד במשפחת מנות שנחשפת בפני אנשים לא תאילנדים רק לעיתים רחוקות: מטבלים שנאכלים עם תוספות מגוונות ועם אורז דביק. נכין ביחד מטבל קשיו ולמון גראס מצפון תאילנד ונגיש אותו עם אורז דביק מועשר בחלב קוקוס, עם טופינג פריך. נכין גם לאאב – סלט עם עשבי תיבול, ליים, צ'ילי ואבקת אורז קלוי, וקארי ירוק עם חצילים תאילנדיים ובזיליקום. תשומת לב מיוחדת תוקדש לנושא האורז הדביק והדרכים להכנתו.
המחיר למשתתפ.ת: 350 שקל. המחיר לזוג: 650 שקל.

מתכונים שנבשל בסדנה הטבעונית

אגוזי באפלו. גדלים בשקט מתחת למים

החודש קיבלתי במתנה שקית מלאה במה שנראה כמו פסלונים שחורים בצורת ראשי שוורים. אם לא יודעים עליהם כלום אפשר בקלות לחשוב שאלה חפצי נוי או תשמישי קדושה מגולפים ידנית. פצחו אותם ותמצאו בתוכם מין ערמון פריך, שטעמו מלוח מבחוץ וניטרלי מבפנים. אפשר לאכול אותו כמו שהוא או להשתמש בו לבישולים שונים.

אגוזי באפלו, ערמוני עטלף, תרמילי השטן. צילום: vegetweb.com

אלה לא ערמונים ולא אגוזים. באנגלית הם נקראים Water caltrop ובתאית קְרָצָ'אפּ, והם קצת דומים לערמוני מים, שמשמשים בתאילנד בעיקר להכנת קינוחים שונים.
אגוזי הבאפלו גדלים באגמי מים מתוקים בעיקר בפרובינציית סֻופּאנְבֻּורי (אבל לא רק) ונמכרים בדוכנים על הכבישים ברחבי הפרובינציה. אפשר להשתמש בהם להכנת מאכלים מלוחים או מתוקים, ואפשר סתם לטבול אותם בתערובת של סוכר ומלח (1:1) ולנשנש. זמן הבישול שלהם די קצר – כ-20 דקות.

ברפואה הסינית משתמשים בהם להורדת חום, לניקוי וכיווץ העור ולהפחתת דימום. אפשר גם לטחון אותם ולהתסיס (הפירות מכילים די הרבה עמילן), ליצירת משקה אלכוהולי. הצמח גדל בסין, ביפן, בפיליפינים, בתאילנד ובשכנותיה. הוא מכונה גם אגוז-עטלף, אגוז-שפם ותרמיל השטן.

קטיף של אגוזי הבאפלו:

דוֹקמָאי דוֹגמָה: בוטניקה בצפון תאילנד

הבלוג המקסים הזה כבר אינו פעיל אבל יש בו המון חומרים מצוינים למי שמתעניין בצמחייה של תאילנד. הוא נכתב על ידי אֶריק דָאנֶל, פיזיולוג צמחים (יש דבר כזה) שוודי, ושותפתו לפרויקט גינון בצ’יאנג מאי, קֶטְסָאנִי, שמוצאה מצפון מזרח תאילנד.
כאן אפשר ללמוד איך מכינים שמפו מצמחים, פרחים ופרי של קפיר ליים איך לאסוף ולבשל נצרי במבוק, איך להכין לדר ממנגו, איך לאכול פרחים של צמח הכותנה, איך להכין קינוח מג'ינג'ר ובטטה ועוד המון רעיונות טובים שמגיעים מאזורי הכפר שבצפון ובצפון מזרח המדינה. הקטגוריה הכי מעניינת בעיני היא "סודות הגן של קטסאני”.

היישר מקמבודיה, יבוא נדיר

רוטב סויה של השכנים

אם התמונה הזאת היתה מצולמת בקמבודיה לא היה בה שום דבר מיוחד – סתם בקבוק של רוטב סויה. מה שהופך אותה לנדירה היא העובדה שצולמה בתאילנד. כמי שחיה בפרובינציה שבה נמצא מעבר הגבול הדרומי ביותר לקמבודיה ויש בה הרבה מהגרים קמבודים, לעיתים קרובות האורחים שלי מצפים שהאוכל כאן יהיה מושפע מהמטבח החמרי (קמבודי), אבל זאת הנחה מופרכת לגמרי. האוכל הזה נחשב בתאילנד לנחות מאוד ואף אחד לא מתהדר במסעדה שמגישה מנות כאלה.
הכביש המוביל לקמבודיה עמוס במשאיות שמובילות סחורה, אבל רק בכיוון אחד: מתאילנד לקמבודיה. אין יבוא של מוצרים קמבודיים לתאילנד, למעט אולי גזעי עצים שנכרתים בצד הקמבודי ללא פיקוח והגבלה.
למעשה, זאת הפעם הראשונה שאני רואה מוצר מקמבודיה על שולחן אוכל כלשהו בתאילנד, אבל בקמבודיה עצמה יש מוצרים מתאילנד כמעט על כל שולחן. התופעה הזאת, אגב, בולטת גם בלאוס והיא ההוכחה הטובה ביותר לעליונות של תאילנד באיזור.

אורז: לשטוף או לא לשטוף

בתאילנד אין אדם שלא יזדעזע אם ישמע שהאורז שמוגש לו לא נשטף בקפידה לפני הבישול. במדינות אחרות מחוץ לדרום מזרח אסיה זה בכלל לא עניין ויסתכלו עליכם מוזר אם תתעקשו לשטוף. לבחור בסרטון יש מבטא אמריקאי מעצבן אבל הוא מסביר יפה למה במקרים מסוימים כדאי מאוד לשטוף, ובמקרים אחרים לא.

בקיצור נמרץ: זנבות חתולים בתאילנד

מדי פעם תיירים שמגיעים לתאילנד שואלים אותי מה הסיפור עם זנבות החתולים המקומיים. הם משוכנעים שמשהו רע קרה – כלבים או קופים נשכו אותם, אנשים מרושעים חתכו אותם, ועוד מסקנות שמגיעים אליהן כשחסר מידע אמיתי.

חתולתי שורטי רועה באחו

האמת במקרה הזה מאוד מנחמת: זו פשוט תכונה גנטית שקיימת אצל אחוז גבוה מאוד של חתולים בדרום מזרח אסיה. לפעמים היא מתבטאת בזנבות באורך "נורמלי" עם שבר קטן ובלתי נראה, ולפעמים, כמו במקרה של חתולתי קימצ'י, זה פונפון מסוגנן, או כמו במקרה של חתולתי שורטי, זה שוונץ קצרצר וחמוד.

חתולתי קימצ'י. פונפון חסר תועלת

לזנבות המוזרים האלה אין שום יתרון אבולוציוני אבל כנראה שהם גם לא מזיקים במיוחד, אחרת היו עוברים מן העולם. בעבר הדרך לזהות חתולים סיאמיים היתה למשש את זנבם. אם היה בו שבר, ידעתם שמדובר בחתול גזעי. אם לא – זה סיאמי חשוד. היום התכונה הזאת כמעט נעלמה מחתולים סיאמיים שנמכרים בכסף (בעיקר מחוץ לתאילנד), כי הרוכשים רואים בה פגם, אבל רוב החתולים ה"רגילים” בתאילנד עדיין נושאים אותה.

ל-3 מתוך ה-4 בתמונה יש זנב קצר

זה הכל להפעם. נתראה שוב בחודש הבא.

תגיות: ניוזלטר טבעוני

כתובת טרקבק | RSS תגובות