אוקטובר 31 2024
ניוזלטר טבעוני מס' 22, אוקטובר 2024
שלום לקוראי הניוזלטר הטבעוני. החודש למדתי להכין שני מתכונים ממש טובים שללא ספק ארצה להכין שוב. אוקטובר הוא החודש שבו מתקיים הפסטיבל הטבעוני בתאילנד (בדרך כלל. הוא תלוי בלוח בשנה הירחי אז לפעמים זה יוצא בספטמבר). אני לא מבינה למה כולם מתעקשים לקרוא לו הפסטיבל הצמחוני כשהוא כל כך טבעוני בעליל, אבל אולי עדיף שאמצא דברים אחרים להתעצבן עליהם. סקר שנערך החודש בנושא הפסטיבל (ראו בהמשך) מגלה שהגישה אליו תלויה בגיל הנשאלים.
אני מקווה מאוד שאתם נהנים מהניוזלטר שלי. אם תרצו לתת משהו בתמורה, אתם מוזמנים לקנות לי כוס קפה. אם יש לכם חברים שעשויים להתעניין באוכל תאי טבעוני, אנא הפנו אותם לעמוד ההרשמה.
קארי אננס דרומי עם קוקוס קלוי
קארי אננס
זאת לא מנה יפה במיוחד, אבל היא מיוחדת במינה כי האננס פה הוא לא רק תוספת, אלא המרכיב העיקרי. פרוסות עבות של הפרי מתבשלות ברוטב עשיר של חלב קוקוס, תבלינים חמים וקוקוס קלוי – מי צריך יותר מזה. המתכון לקארי הזה מופיע בספרו החדש של אוסטין בוש, “האוכל של דרום תאילנד", וזה ככל הנראה המתכון הטבעוני היחיד בו. הוא הגיע לדרום תאילנד ממלזיה, שם הוא מוגש בחתונות ובאירועים מיוחדים.
המרכיבים למשחת הקארי: שאלוטס, קינמון, אניס, ג'ינג'ר, זרעי כוסברה וכמון, צ'ילי ארוך ושום
ברוב תבשילי הקארי התאילנדיים מתחילים בטיגון של משחת הקארי, אבל כאן שיטת ההכנה מזכירה מאכלים ממוצא הודי, שבהם מתחילים בטיגון שאלוטס, שום וג'ינג'ר. כמו כל המתכונים התאילנדיים, הפעם הראשונה נראית מסובכת אבל אחריה מבינים את ההיגיון והכל נעשה פשוט יותר.
שירָה-אֶה: סלט יפני טבעוני עם רוטב מטופו-משי, טחינה ומיסו
שירה-אה: רוטב טחינה ומיסו, שומשום, אצות וירקות חלוטים
מחברת ספרי הבישול האמריקאית-וייטנאמית אנדראה נגויאן מנסה בשנים האחרונות ללמד את האמריקאים איך לאכול ירקות. המתכונים שלה לא בהכרח טבעוניים, אבל הם בהחלט עונים להגדרה האופנתית Plant based – שבה משתמשים כדי לא להרתיע אוכלי בשר ממאכלים צמחוניים וטבעוניים.
הניוזלטר שלה כלל החודש מתכון יפני שנקרא שִירָה אֶה – שירָה זה לבן ואֶה זה לערבב. זהו רוטב סמיך ומשביע לירקות – טריים או מבושלים – שמשלב טופו משי, טחינה ומיסו. הטחינה מחליפה משחת שומשום יפנית מסורתית שנקראת נֶרי גוֹמָא. נגויאן שינתה קצת את המתכון המקורי העתיק, שנוצר בתקופת אֶדוֹ (1603-1868). היא ממליצה לנסות אותו גם עם תערובת של ירקות ופירות, כמו למשל תרד ואפרסמון.
שירה-אה אחרי ערבוב. התוצאה נאמנה למשמעות השם: לבן מעורבב
השפית ומחברת ספרי הבישול יֻוקי גוֹמי מציעה גרסה קצת אחרת של הסלט, שכוללת גם אצות – מרכיב שנראה לי מתאים מאוד לכל העסק. בשונה מנגויאן, היא מבשלת את הירקות במים שהושרו בהם פטריות שיטאקה (דאשי-שיטאקה) + מעט רוטב סויה + מעט סוכר ומלח. גם זה נראה לי כמו רעיון מצוין.
מי מתחבר לפסטיבל הטבעוני?
אני לא בטוחה שערוץ היוטיוב של העיתונאי טים ניוטון מתאים לכל אחד, אבל למי שמתגורר בתאילנד שווה לעקוב אחריו. ניוטון הוא אוסטרלי שמתגורר כיום בפרובינציית פאנג-נגה ויש לו תוכנית יומית די טובה על אקטואליה תאילנדית.
החודש נחשפתי דרכו לסקר שפורסם בעיתון התאילנדי באנגלית The Nation, על הפסטיבל הטבעוני השנתי. אין זה סוד שהאוכל בפסטיבל הוא לא מזהיר. יש בו מעט מאוד ירקות והרבה מאוד תחליפי בשר, ובהתאם למסורת הסינית שממנה הוא מגיע, הוא לא מכיל שאלוטס, שום וצ'ילי.
לפי הסקר, שנערך על ידי חברה יפנית, הגישה לפסטיבל משתנה בהתאם לגיל הנשאלים. ככל שהם מבוגרים יותר הם מתייחסים להיבטים הרוחניים שלו – היטהרות, מדיטציה, הימנעות מבשר, אלכוהול, סמים וסקס בתשעת הימים שלו. הצעירים יותר סבורים שהפסטיבל מבטא פתיחות ורוח קהילתית (זה נכון שכולם נחמדים יותר זה לזה בתקופתו), והצעירים ממש (ג’ן Z) רוצים שהפסטיבל יתקרב לסגנון החיים שלהם. אני לא בטוחה שהבנתי מה זה אומר. אולי הכוונה היא לאוכל יותר מודרני ובריא, ואולי הם רק רוצים לבטל חלק מההתנזרויות שהפסטיבל דורש.
סלפי עם רוח בפסטיבל הטבעוני בבנגקוק, מתוך "המטבח הטבעוני של תאילנד". צילום: דני גרינפלד
השנה שמחתי לראות תזוזה לכיוון טוב בדוכני הפסטיבל בעירי הפרובינציאלית. בנוסף להררי האוכל המטוגן מצאתי גם דוכנים שהציעו מנות מעניינות יותר. הכי טעימים היו ספרינג רולז מבצק אורז צבעוני – ורוד וירוק – שמולאו באטריות חיטה דקיקות מוקפצות ברוטב סויה ובירקות אקזוטיים כמו אבוקדו, וקושטו בפרחי מאכל זעירים. אני מקווה לראות יותר כאלה בשנים הבאות.
משום מה, טים ניוטון סבור שהפסטיבל לא קשור בכלל לאוכל. אני לא יכולה להסכים איתו אבל מבינה שאם גרת (כמוהו) כמה שנים באי פוקט, המקום שבו החלה המסורת של הפסטיבל בתאילנד ובו מתקיימות במהלכו תהלוכות מזעזעות של השחתה עצמית, זה עלול להיראות ככה.
התוכנית של טים ניוטון. האייטם על הפסטיבל הטבעוני מתחיל בדקה 4:56:
בלי ממתקים, בלי אלכוהול
No gift policy
רגע לפני שהצמחייה מכסה לגמרי את השלט הזה הצלחתי לצלם אותו בשבילכם. "הצהרת התחייבות. יושרה ושקיפות… כל עובדי הציבור בטראט, מנהלים ופקידים, ימלאו את תפקידם ביושר ובשקיפות וישמשו דוגמה לסירוב לקבל מתנות, מזכרות או כל צורה אחרת של טובת הנאה מתפקידם הציבורי".
יותר משהיא מעידה על ממשל נקי משחיתויות, מדיניות ה"בלי מתנות" מעידה על ההיפך הגמור – כי למה צריך לפרסם אותה בשילוט כה בולט ומרכזי אם התרבות של הבאת מתנות לעובדי ציבור לא היתה הסטנדרט בתאילנד? שלטים כאלה אפשר לראות גם במשרדי ההגירה ומן הסתם גם במשרדים אחרים. שמעתי לא מעט אנשים שמצרים על כך שכבר אי אפשר להביא בקבוקי אלכוהול ודברי מתיקה לעובדי ציבור כדי להחליק הליכים. כחנונית שלא היתה יודעת איך עושים את זה אפילו אם היו מכריחים אותה, בשבילי זה בסדר גמור.
זה הכל להפעם, נתראה בחודש הבא. כמו תמיד, אשמח לשמוע הערות, בקשות ושאלות.
תגובות