לעתים קרובות אני נתקלת במתכונים תאיים שפשוט אין טעם להכין בישראל, כי המרכיבים הבסיסיים שלהם חסרים. בדרך כלל מדובר בירקות, בפירות ובעשבי תיבול שקשה עד בלתי אפשרי להשיג בארץ – למשל זנים מסוימים של חצילים, המון סוגים של ירקות ירוקים (כמו פאק בונג או פאק קאנה), במבוק טרי, חוטרי אננס, פלפל ירוק טרי ועוד. לזכותם של החקלאים והמשווקים בישראל אפשר לומר שהמבחר מתחדש וגדל כל הזמן, אבל יש קבוצה שלמה של חומרים שחסרונם אינו גזירת גורל, אלא החלטה שיווקית שנשענת על מסורות בישול מסוימות, שאינן תאיות בעליל.

הדוגמה הבולטת ביותר היא כוסברה – עשב התיבול הפופולרי ביותר בתאילנד.

כוסברה. נמכרת עם השורשים

כוסברה היא הדבר האחרון שחסר בישראל, אבל נסו פעם להשיג כוסברה עם שורשים, שבתאילנד משתמשים בהם באינספור מאכלים, ותיתקלו בחומה בצורה. האם הכוסברה בישראל גדלה ללא שורשים? לא סביר. אבל כמו רוב עשבי התיבול בארץ, גם היא נמכרת ללא השורש כי אף אחד לא מעלה בדעתו לעשות בו שימוש. בתאילנד, לעומת זאת, שורשי כוסברה הם מרכיב חיוני במשחות קארי רבות, במרקים, בתבשילי קארי ובמרינדות. פשוט שוטפים אותם היטב ומוסיפים לתבשיל, שלמים או כתושים במכתש.

גם השמיר, עשב נפוץ בתאילנד ובשראל, נמכר בתאילנד על שורשיו. בדומה לשורשי הכוסברה, גם הם נראים קטנים, צמוקים ולא מרשימים אבל יש להם השפעה גדולה על הטעם.

דוגמה נוספת לחומר שקיים בשפע בישראל ובכל זאת לא עושים בו שום שימוש – עלי בננה.

בתאילנד הם משמשים כאריזה למאכלים מוכנים – ממעטפות סגורות שבתוכן יש סוגים שונים של קאנום, ועד קופסאות פתוחות שבהן מניחים מאכלי אטריות, דגים או שרימפס מטוגנים ועוד.

אורז דביק ובננות, מאודים בעלי בננות

עלי הבננה משמשים גם כמעטפת או קופסה שבתוכה צולים, מאדים או מבשלים מאכלים שונים, מקארי דגים ועד אורז דביק בחלב קוקוס מתוק, ולזכותם ייאמר שהם הרבה יותר טעימים מנייר אלומיניום. אבל נסו להשיג עלי בננה בישראל ודווחו לי אם אתם מצליחים.

אגרולס מאטריות אורז טריות בקופסה מעלי בננה

קארי דגים מאודה בעלי בננה. שני סגנונות אריזה - פתוח וסגור

קארי דגים צלוי באריזות בננה

חלק נוסף של הבננות שנחשב למרכיב פופולרי בתאילנד הוא התפרחות הצעירות, שאותן אפשר לאדות ולאכול (בעיקר עם נאם פריק, אבל גם לצד מאכלים אחרים) או לחתוך דק ולהוסיף לתבשילים שונים.



תפרחת בננות. הפרחים מסודרים בשורות בין העלים

לתפרחות יש טעם ומרקם שמזכיר קצת עלי ארטישוק צעירים ורכים. מהרגע שחותכים אותן הן מתחילות להשחיר, לכן חייבים להשרות אותן מיד (ועד רגע הבישול) בקערה עם מי לימון, שעוצר את ההתחמצנות.

תפרחת בננה חצויה. טעים באופן מפתיע

בעיות דומות יש גם בתחום הבשר, ובעיקר בשר חזיר. לא שחסר חזיר בישראל, אבל שיטות החיתוך שלו אחרות לגמרי מאלה הנהוגות בתאילנד, לכן נתחים פופולריים כמו "חזיר שלוש שכבות" (נתח שכולל עור, שומן ובשר), או צלעות שרוב הבשר והשומן הוסרו מהן, אינם קלים להשגה בישראל.

חזיר פריך (מו קרופ): עור, שומן ובשר

עד כמה שראיתי, חזיר עם עור הוא משהו שבכלל לא מגיע לדלפקי הקצבים. העור מוסר לפני המכירה. בתאילנד, לעומת זאת, העור והשומן הופכים נתחי חזיר סטנדרטיים למעדנים פריכים שלא מן העולם הזה. ומצד שני, נסו להשיג בשוק בתאילנד בשר חזיר או בקר חתוך לסטייק. אני מבטיחה לכם שזה לא יהיה פשוט.

כמובן שאותם עקרונות של "למה אין" עובדים גם בשני הכיוונים. לכן, למשל, לא תוכלו להשיג טחינה בתאילנד למרות שהשומשום קיים בה בשפע. פשוט לא משתמשים בו בצורה הזאת.

בוטנים

כנ"ל לגבי חמאת בוטנים. אתם יכולים לקנות בתאילנד חמאת בוטנים מיובאת בהמון כסף, אבל איש אינו מעלה בדעתו לייצר חמאת בוטנים מקומית. אם צריך בוטנים כתושים, מוציאים את המכתש וטוחנים למידה הרצויה.

רסק עגבניות, מרכיב חובה בכל מזווה ישראלי, הוא עוד מוצר שלא קיים בתאילנד (יש רק קטשופ, אבל לא רסק) למרות שעגבניות לא חסרות. אם רוצים רסק עגבניות, מוציאים שוב את המכתש וטוחנים למידה הרצויה, תוך ויתור על הטעם והמרקם המרוכזים של הרסק המשומר.

"למה אין" היא שאלה נפוצה בקרב צמחונים שמבקרים בתאילנד ולא מצליחים להתרגל אל היחס התאי לקטניות. זה מתחיל ב"למה אין חומוס", ובאמת אין, אבל ממשיך גם לעדשים ולשעועית לסוגיה – מרכיבים שנמצאים בשימוש יומיומי בתאילנד, רק לא במקומות שאכלנים מערביים מצפים למצוא אותם. רוצים מרק שעועית? אין בעיה – תקבלו אותו עם הרבה סוכר וקצת קינמון ותאכלו אותו כקינוח או כחטיף בין הארוחות.

גם עדשים ירוקות עגולות (מש) הן פופולריות בתאילנד ומשתמשות להכנת מרק מתוק, שנמכר בשקיות ניילון בדוכני הקאנום.

רוצים שעועית אדומה או שחורה מבושלת? יש לכם סיכוי למצוא אותה בקאו לאם, קנה במבוק ממולא אורז דביק שבושל עם חלב קוקוס, קצת סוכר ופולי שעועית, או כמרכיב בסלטים תאיים בסגנון מערבי.

קאו לאם: קנה במבוק ממולא באורז דביק ושעועית

רוצים עדשי מונג? תקבלו אותם כמילוי מתוק לחטיפים או כמרכיב מרכזי בקאנום מור קנג, מעין עוגה מתקתקה מחלב קוקוס, ביצים ועדשים, המוגשת עם שאלוטס מטוגנים מלמעלה.

קאנום מור קנג. עוגה מעדשי מונג

באופן כללי, אני משתדלת לא להיכנס למצבי רוח של "למה אין" כי עדיף להתרכז במה שיש – ויש כל כך הרבה – אבל אני מבטיחה לעדכן את הפוסט בלמהאינים חדשים אם אגלה עוד כאלה. אתם מוזמנים לתרום בתגובות את שלכם ולתקן אותי אם טעיתי בקשר להיצע בישראל או בכל דבר אחר.

פוסטים קשורים

• אורז מלא צער (צָ'אר סיֻו) – צלי בשר על אורז + ביצת עין + עלי חרדל
• קארי אננס מדרום תאילנד
• חביתת במיה
• במיה ברוטב צדפות ושום
• קציצת בשר ודג מלוח מאודה עם פטריות וג'ינג'ר

תגיות: חזיר, ירקות, למבקרים בתאילנד, פירות, פירות בוסר, קניות, תרבות

כתובת טרקבק | RSS תגובות