אוקטובר 26 2010
הצמחונות נעצרת כאן
נבהלתי פתאום מהמחשבה שמי שקרא את הפוסט האחרון על הפסטיבל הצמחוני בצ'יינה טאון עלול עוד לחשוב שאני או הסינים באמת צמחונים – ולא היא. גם בעיצמו של הפסטיבל אפשר למצוא ברחובות השכונה המון בשר, אבל הפעם מצאתי משהו באמת מיוחד: ברווז מעושן שהשחיר לגמרי במהלך העישון.
אני מתנצלת על האיכות האיומה של התמונה, שנובעת מזה שירד גשם שוטף והחזקתי ביד אחת מטריה והמון קניות, וביד השנייה את המצלמה ועוד קצת קניות, ובכלל הברווזים היו עקומים ורעדו כל הזמן, ומעליהם התנוססה נורה מסנוורת שהצלחתי איכשהו להוציא מהפריים, ובכל זאת, זה היה אחד הברווזים הטעימים ביותר שאכלתי בשנים האחרונות – רך אבל נותן פייט לשיניים, עם מעט שומן מלמעלה, ולא רק החלק החיצוני היה שחור. הוא היה שחור עד עומק הלב.
קניתי חזה אחד ב-60 באט ואכלנו אותו עם עוד מעדן שעוד לא טעמתי לפני כן, שהוכן במיוחד לרגל הפסטיבל הצמחוני: אורז עם פטריות שיטאקה טריות וזרעים של לוטוס, מאודה בתוך עלה לוטוס גדול.
לצערי גם הצילום של העלה הפתוח לא עלה יפה (והפעם מסיבות של עצלנות טהורה ורעב קיצוני), אבל שווה לציין שהאורז היה אורז יסמין רגיל ולא אורז דביק, שבו משתמשים בדרך כלל במאכלים שכוללים אורז עטוף בעלה ומאודה. גם עצם הבישול של האורז עם הירקות הוא יוצא דופן בתאילנד, שמעדיפה את האורז שלה לבן בלי כלום. הפטריות צבעו אותו בחום בהיר וזרעי הלוטוס, שנחשבים למאכל בריא מאוד, היו טעימים כמעט כמו אוכל לא בריא.
תיאורטית, היינו יכולים לקנח בגלידת הקוקוס שבתמונה, שנמכרה לרגל החג בתוך אגוזי קוקוס קטנים, אבל היא לא שרדה את הנסיעה מצ'יינה טאון למלון ונאכלה בדרך.
אויש, אויש… מה עשית לי?
בעטת אותי בשניה לטעמים המיוחדים של הונג קונג ולאורז בעלה הלוטוס שהייתי אוכלת ישר מהעלה על ספסל בוואן צ'אי.
אני מתגעגעת!
וואי איזה פחד! מה אם יחשבו עליך שאת צמחונית!
אפשר לחשוב שציחמת קרניים.
אולי מישהו עוד עלול לחשוב שאת קצת יותר אנושית ממה שאת מנסה להציג…
אני פשוט בהלם מהמשפט הזה. הזוי
מצטרפת לתגובה פה למעלה – אני די בשוק.
רק שלא יחשבו עליך דברים שמקושרים לחמלה, חס וחלילה!
שלום ולא להתראות
ואי, רק שלא יחשבו על צמחונים דברים שמקושרים להומור 🙂 אם לא הובנתי נכון, אני לא צמחונית ולא הייתי רוצה שמישהו יחשוב שאני כן, פשוט כי זה לא נכון. העקיצה היתה לכיוון הסינים, שמשחקים אותה צדיקים במשך תשעה ימי הפסטיבל, אבל בכל שאר הזמן הם אוכלים כל מה שזז.