מאי 02 2012
מלצר, יש לי שערות (למון גראס) בצלחת!
מאז שעברתי להתגורר בעיר עם תחנת רכבת יוצא לי לבלות די הרבה בתחנת הרכבת המרכזית של בנגקוק, הואלמפונג (Hualamphong). לעתים קרובות יש לי כמה שעות טובות לשרוף בתחנה, אבל זה אף פעם לא יותר מדי משעמם.
יש שם מינימרקט, מסאז', שירותים עם מקלחות, בתי קפה ודוכנים של מזון מהיר (מומלץ: כוס גרעיני תירס טריים ומבושלים, עם או בלי חלב ממותק), סניף של KFC ופוד-סנטר עם כמה דוכנים, שעובדים בשיטת התלושים (קונים תלושים בקופה מרכזית).
כסא ממוחזר בתחנת הרכבת
אם יש לי יותר משעה לחכות לרכבת, התחנה הראשונה שלי בתוך התחנה היא החדרון שבו מפקידים מטען. גם אם יש לי רק תיק אחד לסחוב, הרבה יותר קל לא להיות כבולה אליו בזמן ההמתנה.
התחנה השנייה היא מסעדת אנה קיטשן, שנמצאת בקומה השנייה, מעל הפוד-סנטר. אכלתי שם המון פעמים ומעולם לא התאכזבתי – התפריט ענקי, המרכיבים תמיד טריים, האוכל טעים והשירות טוב. אמנם קצת קשה לשכנע אותם להכין אוכל חריף (ואפשר להבין את זה, לאור כמות התיירים הגדולה בתחנה), אבל אוהבי הצ'ילי יכולים לבקש פריק נאם פלא (רוטב דגים עם פרוסות צ'ילי טרי) ולהוסיף כשצריך.
השלט של "אנה"
פריט קבוע בארוחות שלי שם הוא הסום טם בסגנון מרכז תאילנד, שאליו מוסיפים ב"אנה" גם שרימפס טריים חלוטים קלות. אם לא תגידו כמה צ'ילי אתם רוצים בתוכו תקבלו גרסה עדינה ומותאמת למערבים. גם אם תגידו כמה צ'ילי אתם רוצים יש סיכוי שהם יחשבו שאתם סתם מתייהרים וישאירו אותם כמעט שלמים לגמרי, כך שרוב החריפות שלהם לא תדבק בסלט, אבל כדאי לנסות (3-7 צ'ילי זה הימור לא רע).
סום טם, עוף ולמון גראס, שריפס מטוגנים בבלילה. צילום: הדוד
עוד מאכלים ששווה לטעום אצל "אנה" הם קארי פאננג, עוף עם קשיו, קציצות שרימפס, סלט פירות ים, וקארי דגים מאודה בתוך אגוז קוקוס ירוק טרי (בדרך כלל מאדים את הקארי הזה בעלי בננה). כאן הוא פחות מוצק מהמקובל ויש בו חתיכות של קוקוס צעיר ורך – יאמי.
בשני הסיבובים האחרונים שלי במסעדה פגשתי מנה שלא אכלתי בשום מקום אחר: חתיכות עוף בגודל ביס, מושרות ברוטב סויה ופלפל לבן, מטוגנות בשמן עמוק ומוגשות עם תוספת של למון גראס חתוך לשערות דקיקות, שטוגן גם הוא עד פריכות. ככה זה נראה (בצילום סלולרי מטושטש, איתכם הסליחה):
עוף עם שערות למון גראס. צילום: הדוד
ניסיתי להכין את המתכון בבית אבל לא הצלחתי לפצח את צורת החיתוך של הלמון גראס. אם חותכים אותו לפרוסות רוחב הן יוצאות עגולות, ואילו השערות אצל "אנה" הן ישרות לגמרי. אם כבר מדברים על חיתוך דק-דק, נתקלתי לא מזמן בבלוגרית אוכל (הלוואי שהייתי זוכרת מי) שכתבה שכשאנחנו מנסים לחתוך משהו ממש דק ומפספסים וחותכים את האוויר במקום את האוכל, אנחנו נוטים לראות בזה כישלון, אבל בעצם אנחנו הכי קרובים לשלמות שאפשר. עם המסר החיובי הזה אנסה בפעם הבאה לחתוך את הלמון גראס לפרוסות אורך במקום לעיגולים, ונראה מה ייצא.
עדכון (15.12.2019): גיליתי איך מייצרים את שערות הלמון גראס הפריכות. חותכים את החלק הלבן של הגבעולים לפיסות באורך כ-3 ס"מ וכותשים אותן בדבקות עד שהן נפרדות לשערות דקיקות. לא כדאי לנסות לכתוש כמות גדולה בבת אחת. כשהלמון גראס הופך לשערות מערבבים אותו עם מעט קמח ומטגנים בשמן עמוק עד הזהבה. מסננים מהשמן ומעבירים לצלחת עם נייר סופג. ראו כאן:
הי עדי,
בשהותי בתאילנד אכלנו מנה מדהימה של שערות למון גראס ארוכות דקיקות, מטוגנות בשמן עמוק עם שום ופלפלונים אדומים.
אשמח לקבל את המתכון,
תודה
לא יצא לי מעולם לאכול שערות למון גראס. נשמע טעים! 🙂
כתבה מצויינת, שאפו.
גלי – לא יצא לי לאכול מנה כזאת, אבל ראיתי מנות דומות, שבדרך כלל מוגשות לצד אלכוהול (ומן הסתם אפשר גם לערבב אותן עם בוטנים או אגוזי קשיו). ההכנה פשוטה: חותכים רצועות דקיקות של למון גראס, מטגנים בשמן עמוק ומסננים היטב, חותכים שום לפרוסות דקות או מועכים גס במכתש, מטגנים בשמן עמוק ומסננים היטב, מטגנים צ'ילי יבש שלם בשמן עמוק במשך כמה שניות ומסננים. מוסיפים מעט מלח, מערבבים ומגישים.