יולי 07 2012
אידית-טורס. פוסט אורחת
אידית גרשוני טירולר בילתה לאחרונה שלושה חודשים וחצי בתאילנד עם משפחתה וצילמה אי אילו דברי מאכל מעניינים. מאחר שהבלוג שלה (חוג הקוטב הצפוני) מצא חן בעיני ולסאנוק לא יזיק להתאוורר קצת עם צילומים של מישהו אחר, הצעתי לה לפרסם כאן חלק מהתמונות ולהסביר מה רואים בהן.
ההערות בסוגריים המרובעים הן שלי. לצפייה באלבום המלא של אידית לחצו כאן.
מרק אטריות בקו פנגן
המרק הכי טעים בקו פנגן נמצא במסעדת בוקר שנמצאת בצד הדרומי של רחוב Talat Kao בחוף טונג סאלה (Thaong Sala). מולה, פחות או יותר, יש עוד מסעדה שמגישה דברים דומים אבל זאת עדיפה בהרבה. מבשלות ומגישות בה שלוש-ארבע נשים והיא פתוחה מהבוקר ועד שהאוכל נגמר, בסביבות 14:00. בשבת אחר הצהריים הרחוב נסגר לתנועה והופך למדרחוב עם דוכני עבודת יד ודוכני אוכל מגרים ביותר.
המרק שבתמונה, שאותו אכלנו מדי בוקר במשך שבוע, כולל אטריות אורז רחבות (Sen Yai), חזיר פריך [Moo krop, מבטן חזיר + עור, מטוגן עד פריכות], נבטים, עור חזיר מטוגן פריך [Kep moo, הגרסה התאית לגריבלעך], מורנינג גלורי (Pak boong) ומעט כוסברה טרייה. המסעדה מגישה גם שוק חזיר מתפרקת מרוב בישול והרטבה תמידית ברוטב מופלא ואדום עם כוכבי אניס [Ka moo, מאכל ממוצא סיני]. הבשר מונח על אורז ומלווה בביצה קשה ופרוסות מלפפון. יש גם מנה נהדרת של עוף ואורז צהובים בסגנון מוסלמי (Khao mok gai), וגם צ׳ה ין [תה קר בצבע כתום, עם שפריץ של חלב ממותק] חלומי.
אחרי שבועיים וחצי באיי הדרום התחלנו לעלות צפונה לכיוון בנגקוק. החלטנו לעשות את זה לאט כדי לראות דברים בדרך וכדי שהבנות לא יתייבשו בנסיעות אוטובוס ארוכות. נסיעה ברכבת נשמעה כמו ההרפתקה המתאימה לנו, ואכן כך היה. חילקנו את הדרך בין סוראט תאני (Surat Thani) לבנגקוק והתקדמנו במרחקים של שלוש שעות נסיעה גג. זה היה נהדר וקל, כי הנסיעה ברכבת מאפשרת מרחב תזוזה, ואם נוסעים במחלקה השלישית (שהיא גם הזולה ביותר) החלונות והדלתות פתוחים ואתה לא נחנק או קופא במזגן אימתני.
משקאות ברכבת מסוראט לצ'ומפון
הנסיעה הראשונה היתה מסוראט לצ׳ומפון (Chumpon, שממנה יוצאות הפלגות לקו פנגן ולאיים אחרים במפרץ תאילנד. לא אהבנו אותה בכלל).
מוכרת המשקאות שבתמונה מסתובבת בין הקרונות ומציעה שקיות ניילון מלאות בקרח מרוסק עם תוספות: תה קר (Cha yen), נום ין (Nom yen, משקה שטעמו כמו מיץ פטל על חלב), קפה קר (Cafe yen), לפעמים גם תה כריזנטמות.
[תיירים נוסעים לעתים קרובות במחלקה ראשונה או שנייה, עם מיזוג וקרון מסעדה. זה נחמד מאוד, אבל רק במחלקה השלישית נותנים למוכרי מזון לעלות על הרכבת ולהסתובב בין הנוסעים עם מגשים עמוסי כל טוב, וזה יתרון קולינרי עצום. אם יש לכם נסיעה קצרה ואתם מתכוונים לקחת רכבת-יום, ללא קרונות שינה, המחלקה השלישית היא אופציה מצוינת].
החלק השני של הנסיעה היה מצ׳ומפון לעיר החוף פראצ׳ואב קירי קאן (Prachuab Khiri Khan), שבה התאהבנו לגמרי ונשארנו שלושה ימים. אם זה היה תלוי בי היינו נשארים עוד. ליד הטיילת של עיר המחוז פרצ'ואב יש שוק אוכל (וקצת בגדים), שמציע ירקות, פירות בשר ותבלינים, והמון סוגים של דגים ופירות ים מיוחדים, טריים ומיובשים.
בשוק של פרצ'ואב קירי קאן
דוכן דגים מיובשים. משמאל: דגיגונים מומלחים מיובשים בסידור מיוחד בצורת פרח [מטגנים אותם בשמן עמוק ומכרסמים כחטיף לצד משקאות אלכוהוליים].
ביצי דגים טריות
[התאים אוהבים להוסיף ביצי דגים, ביצי סרטנים וביצי שרימפס לקארי חמוץ (Kaeng som), למרקים ממשפחת הטום יאם ולסושי. ביצי הדגים שבתמונה הן גדולות במיוחד, וקוטרן בערך 5 מ"מ האחת].
השוק שוכן ליד מלון האטדונג (Hatdong), מקום מפואר יחסית (אם כי בניחוח סבנטיז) שרבים מאורחיו הם תאים מבוססים שמגיעים אליו בסופי שבוע ארוכים ובחגים. מי שיתאכסן בו בתאריכים כאלה יזכה לראות אותם מעדיפים ארוחות בוקר אמריקאיות (ביצה, נקניקיות, המון קטשופ) על פני מרק אורז (Khao Tom) או חלב סויה וסופגניות (Patong ko).
דבש מתוצרת בית
חלות דבש ובקבוקי דבש של דבורי בר נמכרים על המדרכה ליד השוק בפראצ'ואב [בתאילנד, דבש מתוצרת בית נמכר בדרך כלל בבקבוקים ממוחזרים של וויסקי ומשקאות אלכוהוליים אחרים].
אחרי פרצ'ואב עצרנו בעיר הבאה, פראנבורי (Pranburi), ומשם המשכנו ברכבת לבנגקוק.
אחד השווקים הבנגקוקיים שכדאי לבקר בהם הוא שוק הבוקר בנונטבורי (Nonthaburi), שאליו מגיעים בהפלגה בנהר הצ'או פראיה עד התחנה הצפונית האחרונה. מהמזח אפשר לקחת טוקטוק או ריקשה אופניים, אבל אפשר גם ללכת כעשר דקות מהיציאה מהרציף, בקו ישר לתוך העיר. באותו רציף אפשר גם לשכור סירת לונג טייל, לחצות את הנהר ולהיכנס לתעלות לכיוון מערב, שם אפשר לראות חיים שלמים המתקיימים על המים, כמו בבנגקוק של פעם.
קאנום בנונטבורי
השוק מציע סוגים רבים של חטיפים (Khanom) מתוקים, מלוחים וכל מה שבאמצע, טריים ובעבודת יד. הממתקים בתמונה העליונה הם ממוצא סיני ועשויים מחומרים עמילניים שונים (קמח אורז, טפיוקה ועוד), מעורבבים עם חלב קוקוס ומאודים. טעמנו אחד שהוכן מטארו (שורש עמילני), בטטה וחלב קוקוס ולא נפלנו.
קאנום בואנג, נונטאבורי
בדוכן אחר בשוק מכינים קאנום בואנג (Khanom Bueng), ממתק עשוי מקרפ פריך ודקיק, שעליו נמרח קצף ביצים ממותק. הקצף מקושט בדרך כלל בפירורים צהובים או כתומים [הצהובים הם למעשה קינוח מפורסם אחר, פוי טונג, שערות דקיקות של ביצים בסירופ סוכר (הנה מתכון לקאנום מאותה משפחה, שרק מעוצב בצורה שונה). הפירורים הכתומים הם שרימפס מיובשים מלוחים].
בביקור בפרובינציית איותיה (Ayuthaya), עיר הבירה הישנה של תאילנד, יצא לנו לצפות בהכנת רוטי סאי מאי (Roti sai mai), ממתק מסורתי של הקהילה המוסלמית בתאילנד. רוטי סאי מאי עשוי משני חלקים: קרפים דקים ורכים מבלילת אורז, ושערות סוכר שעשויות מסוכר קנים או מדבש.
מתיחת הסוכר ליצירת חוטים דקיקים
הטכניקה להכנת שערות הסוכר מזכירה מאוד את שיטת ההכנה הידנית העתיקה של אטריות. מתחילים עם גוש קרמל מסוכר מבושל, ולאט לאט מותחים אותו ומקפלים, מותחים ומקפלים, עד שנוצרות אלפי אטריות דקיקות ושבירות [צפו בווידאו שמדגים את הטכניקה עם ממתק אחר, קאנום מאי פה].
מניפים את השערות באוויר
הסוכר בצילומים הוא בצבע טבעי בהיר ובצבע קרמלי, אבל לפעמים מוסיפים לו גם צבעים צמחיים – ירוק או ורוד או צהבהב. את השערות המוכנות מפרידים למנות קטנות ואורזים בשקית ניילון מנופחת באוויר. סוגרים היטב עם גומיה.
רגע לפני האריזה בשקית ניילון
לצד השקית עם שערות הסוכר מוכרים שקית נוספת, עם ערימה קטנה של קרפים דקיקים מקמח אורז, דומים לאלה שבתמונה הבאה, שצולמה ברובע באנגלמפו בבנגקוק (בסמטה השנייה של רחוב סאמסן, samsen soi 2). לוקחים קרפ, מניחים עליו מעט שערות סוכר, מגלגלים ואוכלים. זה נשמע יבש, אבל זה מאוד טעים.
קרפים מבצק אורז
טיול נוסף שאסור לוותר עליו הוא בצ'יינה טאון. בתים רבים בשכונה הם בתי-חנות סיניים אופייניים, שבהם הקומה התחתונה היא חנות, שבעליה גרים בקומה העליונה. החיים האישיים והעסק מתערבבים בטבעיות.
בית הנקניק
לדוגמה, חנות שהיא גם בית לנקניקים סיניים בצ'יינה טאון בנגקוק. [נקניקים מהסוג הזה עשויים מהרבה שומן חזיר והרבה מאוד סוכר ומקובל לחתוך אותם לפרוסות דקות, לצלות אותם קלות ולהוסיף למאכלים שונים, למשל סלט מלפפונים].
חנות בצ'יינה טאון
עוד בצ'יינה טאון: חנות כלי מטבח. ביקרנו שם בראש השנה הסיני, וכמה דקות לפני הצילום ביקרו במקום מפני הזבל הקבועים של הרחוב. הם קיבלו מבעלי החנות כסף ומתנות והיו די הרבה צחוקים וקידות ומחוות ידידות. משם הם המשיכו לכל חנות ובית ברחוב וקיבלו מתנות מכולם.
[…] סאנוק הבלוג של עדי אני מבקרת כבר כמה שנים. כשהחלפתי כתובת […]
נהנתי מאוד לקרוא