מרץ 07 2013
בחזרה לטראנג
הביקור הראשון שלי בעיר הדרומית טראנג, לפני עשר שנים, לא נרשם כחוויה חיובית במיוחד. הגעתי לשם אחרי תאונת אופנוע באחד האיים הסמוכים במטרה להוציא את התפרים מהלחי. את הבוקר ביליתי בבית החולים ובערב הלכנו לשוק האוכל והתיישבנו עם האוכל שקנינו באחד השולחנות שמאחורי הדוכנים. לידנו ישבה חבורת גברים לבנים מבוגרים שעסקה בהשוואת תעריפים אצל זונות שונות, חלקן קטינות. זאת היתה החשיפה הראשונה שלי לסוג הזה של זרים בתאילנד, ולשמחתי גם אחת היחידות. על אף שהשיחה לא היתה מעוררת תיאבון, לא יכולתי להתעלם מהאוצרות בשוק האוכל. זה גם היה הביקור הראשון שלי בשוק אוכל גדול ומגוון כל כך ואני לא זוכרת מה קנינו בו, רק שהכל היה טעים וטרי.
לפני שבוע חזרתי שוב לטראנג והשתכנתי במרכז העיר, קרוב לשוק האוכל המרכזי, Center Point, ולשוק הקטן יותר שליד תחנת הרכבת. סנטר פוינט מציע כמות אדירה של מאכלים דרומיים מצוינים. בשוק שליד הרכבת יש הרבה חטיפים וגם מזכרות שאינן מיועדות לאכילה. הנה כמה תמונות מהסיור:
מראה כללי של שוק סנטר פוינט. מן השמשיה משתלשלים תרמילי סאטו (המכונים גם Stink beans), שאת זרעיהם מוסיפים למאכלים שונים (בעיקר מוקפצים וקארי). עוד בדוכן: קאנון (Kanoon, ג'ק פרוט, קדימה מימין), לונגקון (Longkon, מאחורי הקאנון) ובננות גדולות.
דוכן פאטונג-קו (Patongko), סופגניות אווריריות (לא מתוקות) ממוצא סיני. השטיק של המקום: פאטונג קו בצורת חלה קטנה.
ירקות טמפורה פריכים בצורה חסרת תקדים, טריים וממש לא שמנוניים. מימין: פטריות, גזר ועשב תיבול שלא זיהיתי (אולי Pak wan), צ'יפס משורש טארו.
דג מטוגן עם שורש כורכום טרי – מעדן דרומי נפוץ וטעים מאוד. מכינים משחה שמבוססת על כורכום טרי כתוש ותבלינים נוספים (למשל למון גראס, שורש כוסברה, פלפל לבן), משפשפים לתוך החריצים שנחתכו על פני הדג ומטגנים בשמן עמוק עד שהדג מתייבש לגמרי ומשחים.
מסתבר שקאי טון (Khai toon) – ביצה טרופה מאודה בתיבולים שונים, היא מאכל פופולרי בטראנג. ברוב שווקי האוכל בתאילנד ראיתי סוג אחד של קאי טון, בטעם ניטרלי ועם קישוט של בצל ירוק. בטראנג מצאתי כמה גרסאות של המאכל הזה, בטעמים ובצבעים שונים.
משמאל: מאכל דרומי מפורסם וחריף אש – קואה קלינג (Kua kling – מתכון בעברית), עשוי מבשר טחון ומשחת קארי שמכילה כמויות גדולות במיוחד של צ'ילי יבש. לסיום מוסיפים ערימת עלי קפיר ליים פרוסים דק. מימין: גאי פד קינג (Gai pad king – מתכון בעברית), עוף מוקפץ בג'ינג'ר עם צ'ילי טרי וכוסברה.
דגים קטנים מאודים, מתובלים בפרוסות למון גראס, שאלוטס, צ'ילי טרי, בצל ירוק, מיץ ליים וכוסברה.
המאכל היחיד שזכרתי מהביקור הקודם בטראנג היה קאנום (ממתק, חטיף) מבצק אורז בצבע כחול, ממולא בכדור קטן של קוקוס מגורר וסוכר דקלים כהה, ומגולגל ברצועות קוקוס טרי. (Khanom tom). הצבע הכחול הגיע מפרחים שנקראים כאן Dok Anchan (דוק = פרח. השם הלטיני: Clitoria ternatea), שהוצגו לראווה על הדוכן. ההכנה נעשתה לעיני הקונים והטעם היה אלוהי. בביקור הנוכחי שמחתי לגלות שהקאנום הזה עדיין שם, אם כי הוא היה מוכן מראש וקצת פחות טעים ממה שזכרתי. אולי עברו להכין אותו עם צבע מאכל במקום הפרחים.
חטיף נוסף שהוצג בצורה מרהיבה הוא קאנום טיאן (Tian), מאודה בקונוסים קטנים מעלי בננה. הקונוסים החומים הם על בסיס שעועית מונג, והלבנים על בסיס חלב קוקוס. אף על פי יופיים המשגע, אני לא מתה על הטעם.
את המאכל המקורי ביותר קניתי דווקא בשוק הקטן שליד תחנת הרכבת. אלה היו חטיפים בגודל זרת שלא הצלחתי לזהות בשום אופן ממה הם עשויים, עד שהמוכרת הסבירה שזה קאו לאם – כלומר אורז דביק מבושל בחלב קוקוס עם קצת סוכר ומלח. בדרך כלל מכינים קאו לאם בתוך קנה במבוק, אבל במקרה הזה השתמשו במעטפת אחרת. המוכרת אמרה לי את שם הצמח, אבל לא רשמתי ושכחתי. קניתי כמה חטיפים ולקחתי אותם איתי למלון לבחינה מדוקדקת יותר, והופתעתי לגלות שהמעטפת עשויה מתרמיל של צמח טורף (Pitcher plant) שבמקרה קניתי לעצמי לפני כמה שבועות והוא גוסס עכשיו במרפסת שלי. בקאנום עצמו, עד כמה שהצלחתי לבלוש, לא היו שרידי חרקים והוא היה טעים מאוד.
לצערי הצילום יצא מזעזע (התאורה במלון, הפלאש, המצלמה הזולה), אבל זוהי עדיין דוגמה מצוינת ליכולת של התאים לנצל כל חומר גלם אפשרי כדי להמציא גרסאות מטורפות למאכלים מוכרים.
חטיפי בננה עם קוקוס טרי מגורר. לא טעמתי, אבל אמרו לי שהבננות מתובלות במעט מלח לפני האריזה בשקית.
חטיפי בננה מטוגנים עם ציפויים שונים: קרמל, קוקס מגורר, אבקת סוכר, טמפורה.
ירקות (בטטות, גזר, דלעת) מבושלים בסירופ סוכר.
מרכז העיר טראנג מקושט בתאורת רחוב צבעונית מגוונת, שמקלה על ההתמצאות בשעות הערב.
הכתבה והתמונות מאוד יפות. נהניתי להיזכר.
מדהים! המילה "מדהים" מתאימה לתאורים ולתמונות ולא נוזלת בפינות:)
+ נרשמה התפעלות מהולה בקינאה:)
עשית לי חשק לבקר שם!!!
נראה ממש טעים
אני רוצה לטעום כל פריט בפוסט הזה, כולל הג'ק פרוט הענק, כולל האייל מהניאון.
מר ב' הצעיר, אתה צריך לפקוד את הבלוג לעתים יותר קרובות. מישהו צריך להצחיק אותי קצת.
אני פוקד את הבלוג לעיתים כל כך קרובות עד שאין מספיק פוסטים ולכן אני ממעט להגיב. בכל מקרה, בשביל הצחוק יש גם את הדוד, לא?