אפריל 22 2009
אי הבנות ליד השולחן
הנטייה המערבית לבקש שינויים במנות (תביא לי חצי מנה אורז וחצי אטריות, ובמקום חצילים תשים עגבניות) היא מקור לתסכולים רבים – גם אצל התיירים וגם אצל המארחים התאים. מעולם לא החזרתי כאן מנה למטבח, גם אם הייתי בטוחה שהזמנתי משהו אחר. כך חסכתי לעצמי ולמלצרים הרבה סצינות מביכות, וגם נחשפתי למנות שלא הכרתי קודם – ברוב המקרים היו טעימות לא פחות ממה שרציתי.
בהתחשב במחיר הזול של האוכל בתאילנד, סצינה כזאת היא ממש מיותרת. קחו את מה שנתנו לכם ואם לא טעים לכם – תזמינו עוד משהו. במסעדה הגונה, עצם השארת המנה בצלחת היא עלבון צורב מספיק.
במקרים רבים תמצאו את עצמכם מקבלים לשולחן את כל המנות שדנתם בהן עם המלצר. אני ממליצה להתמודד עם זה בגבורה ולאכול כמה שאפשר. מקובל מאוד לבקש את מה שנשאר בשקית או בכלי קלקר, כי בעיני התאים, ויתור על אוכל טוב הוא תופעה מצערת, ובקשה כזאת לעולם לא תיתפס כקמצנות. באחת המסעדות היוקרתיות ביותר באיזור מגורי שמחתי לגלות שאם משאירים חצי מנה בצלחת, המלצרים לוקחים את הצלחת לשולחן אחר ואוכלים את השאריות בהנאה ובלי להסתתר. זה מבטיח שאוכל מבושל אינו ממוחזר אצל לקוחות אחרים.
צריך לקחת בחשבון שרוב התאים די חוששים מתקשורת עם תיירים מערביים – בגלל המבוכות ואי ההבנות הטמונות בה – וגם אם הם יודעים קצת אנגלית הם ביישנים מכדי להתאמן עליכם (במפתיע, רוב התאים יודעים לקרוא אנגלית, אבל לא לדבר או להבין את השפה). אחת הבעיות של התאים עם האנגלית של התיירים היא שכל תייר מדבר אנגלית אחרת, ובדיוק כמו שקשה לנו להבין תאים שמדברים אנגלית או אפילו עברית (בגלל המבטא), כך קשה להם להבין אנגלית של גרמנים, ספרדים, הולנדים, אירים, הודים וישראלים. כשאתם מזמינים אוכל באנגלית, השמיטו את כל מלות החיבור, הטיות הזמנים ושאר חוקי הדקדוק ונסו להתבטא בפשטות. הדבר החשוב ביותר הוא לא להביע חוסר סבלנות, לחץ או כעס, כי בשביל התאים מדובר בחוויה מאיימת מאוד. אם אירעה תקרית מביכה כלשהי – פשוט צוחקים (עוד על השפה התאית – כאן).
תגובות