מרץ 15 2014
מתחת לאף
אחת הסיבות שאני עוברת ממקום למקום לעתים קרובות יחסית, היא הניסיון להימנע מהשלב שבו אני נעשית אדישה לקסמיו של המקום שבו אני גרה. כמו אדם שמנסה לשחזר שוב ושוב את תחושת ההתאהבות באדם חדש, כך אני מכורה להתרגשות ולרגישות שנוצרות כשעוברים למקום חדש. במהלך השנים קבעתי לעצמי כמה כללים שיקלו עלי להיות ניידת יותר (למשל, להשתדל לא לקנות דברים ששוקלים יותר מ-2 קילו), אבל מעברים כאלה הם מורכבים ואינם נעשים קלים יותר עם הזמן. לכן, כתחליף של עצלנים, הדבר הכי אהוב עלי חוץ מטיולים שכרוכים בנסיעות ובאכילה, הוא לגלות מקומות ודברים חדשים שנמצאים ממש מתחת לאף שלי.
גשר הידידות, מבט מלמטה
גשר הידידות בנונג קאי הוא לא מקום אזוטרי על המפה. זהו הגשר הראשון שנבנה מעל המקונג בין תאילנד ללאוס ויש עליו תנועה ערה של אנשים וסחורות מהבוקר עד הערב. הגשר נמצא במרחק קילומטרים ספורים מביתי ועברתי עליו ולידו עשרות פעמים, אבל את המסעדה שנמצאת ממש מתחתיו, על גדת הנהר בצד התאי, הצלחתי לפספס. למעשה, כדי לראות אותה צריך ללכת ברגל על הגשר, וזה משהו שלא עשיתי עד לאחרונה, כשאורחים ממזרח תאילנד ביקשו לעלות עליו כדי לראות את השקיעה על הנהר ואת לאוס.
התפריט והגשר
כדי להגיע למסעדה אפשר או לקפוץ מהגשר (פחות מומלץ), או להיכנס לכביש פנימי שנמצא מתחת לגשר ולנסוע עד קו המים. כמו מקומות רבים בתאילנד, אין חלל מרכזי שבו יושבים הסועדים. יש מטבח שמוקף בגינה ענקית של ירקות ועשבי תיבול, יש סככות ומרפסות על הנהר, עם שטיחים וכריות נוחות, והאוכל מובא לשם. הגענו בשעת השקיעה כך שהתנועה על הגשר כבר הידלדלה והאווירה היתה רגועה ביותר.
גינת המסעדה, על שפת המים
התפריט הוא של מסעדת מקונג קלאסית: הרבה דגים, שרימפס וסקוויד של מים מתוקים, ואוכל איסאני ברמה גבוהה. הזמנו סום טם תאי, טום יאם עם דג מהנהר, לארב דג עם עשבי תיבול מהגינה, ודג "שלושה טעמים" (דג מטוגן עם רוטב חמוץ-מתוק).
טום יאם עם דג מקונג
כוכב הארוחה, ללא ספק, היה סלט מופלא של שרימפס עם למון גראס פרוס דק-דק, מקושט באגוזי קשיו. זה סלט קל להכנה, שבו צריך להקפיד בעיקר על שני דברים: חיתוך הכי דק שאפשר של גבעולי הלמון גראס (משתמשים רק בחלק התחתון שלהם), וטריותם של השרימפס. חולטים את השרימפס במהירות במים רותחים, מערבבים עם עשבי התיבול (במקרה הזה היו שם בצל ירוק ופרוסות דקות של שאלוטס), מכינים רוטב ממיץ ליים, צ'ילי טרי, רוטב דגים ומעט סוכר דקלים, מערבבים, מפזרים מעל מעט אגוזי קשיו מטוגנים ומגישים.
סלט שרימפס ולמון גראס
כל הצילומים בפוסט הם של ערן ורד.
איזה פוסט כיפי.
אכן,פוסט כייפי ומעניין ככל הפוסטים בבלוג המשובח הזה. כיף אמיתי וחגיגה של צבעים וטעמים. חבל שאי אפשר להריח…
חייבת שאלה (כאם להמון חתולים) איך החתול המקסים שלך מסתדר עם המעברים התכופים???
מיטל – תודה.
טליה, יש לי עכשיו 2 חתולות שנולדו בנונג קאי ועברו רק דירה אחת, וזה הלך די בקלות. לפניהן לא היו לי כאן חתולים, רק השתתפתי בטיפול בחתולים של השכנים (החתול שאת מתכוונת אליו כנראה הוא החתול הישראלי). בכל אופן, ברור שחיית מחמד זה גורם מקבע הרבה יותר מרהיטים ששוקלים יותר מ-2 קילו.
מאמר מעניין, תודה 🙂
אני אישית לא הייתי אוכל את הסלט 😛
איך מכינים את הרוטב לסלט השרימפס?
קורה – התערובת של ליים, צ'ילי, סוכר ורוטב דגים, עם או בלי שום, היא הבסיס לרוב רוטבי הסלטים התאיים. ראי למשל את המתכון לסום טם. את יכולה להתחיל עם מתכון בסיסי שכולל 2 כפיות שום כתוש, 2 כפיות צ'ילי טרי כתוש, 6-7 כפות מיץ ליים, 4-5 כפות רוטב דגים ו-3-4 כפות סוכר (הכי טעים עם סוכר דקלים, אבל לא חובה. אם משתמשים בסוכר דקלים, כדאי להכין ממנו סירופ). אם יש מכתש ועלי, כותשים את השום והצ'ילי ביחד, מוסיפים את הנוזלים והסוכר ומערבבים עד שהסוכר נמס. אם אין מכתש ועלי, אפשר לשים את השום והצ'ילי בשקית ניילון עבה ולחבוט בה עם חפץ כבד (פטיש שניצלים או מערוך, למשל) עד שהם כתושים (אפשר לכתוש גס למדי). אחרי הכתוישה מערבבים עם שאר החומרים וטועמים. אפשר להוסיף סוכר, רוטב דגים או מיץ ליים לפי הטעם האישי.