מרץ 24 2014
מקום טוב לישון בו
תאילנד משופעת בכל כך הרבה מלונות וגסטהאוסים, שברוב המקרים הבעיה היא לא למצוא מקום, אלא לבחור מבין עשרות/מאות/אלפי האפשרויות.
בגלל המחירים הנוחים, אפילו לתפרנית מלידה כמוני יצא לשהות במלונות פאר ובריזורטים מהודרים, וכמובן גם בבקתות פשוטות על החוף או בחדרים בסיסיים בתוך הערים. השיקול שלי אינו בהכרח כספי – הוא תלוי יותר במיקום, בסוג האוכלוסיה שבא לי לפגוש ובמטרת הנסיעה. אם אני נוסעת לבד, אעדיף מקום שוקק שבו אפשר לפגוש אנשים חדשים. אם אני נוסעת בקבוצה או בזוג, אולי אחפש מקום מבודד יותר. אם הנסיעה היא לצורכי אכילה, אחפש מקום קרוב לשוק.
בכל טיול אני מגלה עוד מוזרויות קטנות אופייניות לתאילנד, שמתקיימות בכל רמות התיירות. כשטיילתי כאן עם אבא שלי, נגר במקצועו, הוא טרח והסביר לכל אחד מבעלי המקומות שבהם שהינו איך אפשר לשדרג חדרים בקלות בעזרת כמה מתלים פשוטים, מנורת לילה עם סוויץ' שלא צריך לקום בשבילו מהמיטה, שקעים במקומות הגיוניים וכו'.
מנורת לילה עם סוויץ'? לא נראה לי
רוב המאזינים לא ממש הבינו למה זה חשוב. כשתאים בוחרים באיזה גסטהאוס/מלון להתאחסן, מה שחשוב זה טלוויזיה טובה, מרפסת גדולה ומוצלת שבה כל החבורה יכולה להתאסף (התאים מעדיפים לטייל בקבוצות ולעתים קרובות כל המשפחה ישנה בחדר אחד), אם אפשר, שיהיה גם מקרר למשקאות. רובם לא קוראים במיטה (או מחוץ לה) והצורך ביותר משקע אחד לחשמל הוא עניין חדש יחסית. הם מבלים מעט מאוד בחדר עצמו ומרבים להשתמש בשטחים הציבוריים של המקום.
למה לשבת בחדר כשבחוץ יש כזאת סככה?
כל טיול בתאילנד מספק לי עוד כמה תובנות על הדברים היותר חשובים (בעיני לפחות) בחדרי מלון/גסטהאוסים. לא תמיד אפשר לוודא שהתנאים האלה מתקיימים כשמזמינים חדר באינטרנט, אבל אם מצאתי מקום כזה, מן הסתם אחזור אליו שוב ושוב. מאחר שאורח לרגע רואה כל פגע, אשמח אם תעשירו את הפוסט בתגובות על הדברים שנראו לכם חשובים כשטיילתם כאן.
חלונות שאפשר לפתוח. אין דבר יותר מבאס ממלון עם חלונות שאי אפשר לפתוח. אם אתרע מזלי להיתקע באחד כזה (וכבר אתרע בעבר, בעיקר בבנגקוק), אני לא אחזור אליו שוב.
רשתות על החלונות. בדרך כלל אפשר למצוא רשתות נגד יתושים על החלונות רק בחדרים ללא מזגן (עם מאוורר). מעטים המקומות שבהם יש גם מיזוג וגם רשתות. המשמעות של חדר ממוזג בלי רשתות היא שאין זרימה של אוויר נקי בחדר, כי ברגע שתפתחו את החלונות החדר יתמלא ביתושים. בבונגלוס פשוטים מבמבוק שבהם אין רשתות על החלונות לפחות יש כילה מעל המיטה, אבל בחדרים הממוזגים בדרך כלל אין כילות, כך שאתם חשופים לגמרי לעקיצות.
חדרים עם מזגן + מאוורר. עוד תופעה נדירה יחסית בנוף התיירות בתאילנד. מקומות שמאפשרים להסתפק במאוורר בימים שבהם מזג האוויר אינו מצריך מזגן (ויש לא מעט כאלה) הם בחירה מועדפת בעיני.
בונגלוס עם מאוורר. מתומחרים אחרת
שפריצר בשירותים. אימוץ סטנדרטים מערביים בבתי המלון הגדולים גורם לאחת התופעות השליליות ביותר בתיירות בתאילנד: ויתור על השיטה המקומית של שטיפה במים, לטובת שימוש בנייר טואלט. מאחר שתיירים רבים לא מבינים את יתרונות השיטה המקומית, בעלי המקומות משתדלים לתת להם את מה שהתרגלו אליו, אבל התוצאה לא-משהו. מערכות האינסטלציה ברוב המקומות לא בנויות להעביר בשלום נייר טואלט, לכן אתם אמורים לזרוק את הנייר לפח, אבל שנים של הרגל שולחות את היד דווקא אל האסלה ולא אל הפח. המבאסים ביותר הם המקומות שמוותרים לגמרי על השפריצר ומשאירים אותנו רק עם הנייר ופחי האשפה. מי שמתעקש יכול אמנם להישטף במקלחת, אבל זה כבר פחות כיף.
שקיות ניילון בפחי האשפה, משום מה, במקומות רבים לא חושבים שזה נחוץ.
פח נאה, אך שקית אין
לחץ מים. לחץ מים נמוך (בעיקר בשעות מסוימות ביממה) הוא תופעה נפוצה בכל תאילנד. בבתים פרטיים רבים מותקנים דוודים עם משאבות שעוזרות להתגבר על הבעיה, אבל לא בכל בונגלו בג'ונגל יש סידור כזה, ובמלונות קטנים שצריכים לשנע מים לקומות העליונות זה יכול להיות כאב ראש רציני. הפתרון הטוב ביותר לא יבוא מצד בעלי הבית. צריך פשוט לזכור שבשעות הלילה הלחץ תמיד יורד (ולפעמים עד לאפס) ולא לדחות את המקלחת לשעות האלה. הפתרון התאי לבעיה הוא להחזיק תמיד במקלחת דלי גדול מלא מים, לזמנים שבהם הלחץ יורד.
שקעים לחשמל. בכל כך הרבה מקומות אין שום תשומת לב לצורך הבסיסי הזה, שאני לא מעזה לצאת לטיול בלי אמבטיית שקעים בתיק.
מתלים. עוד אביזר נוחות מתקדם שקשה למצוא בחדרים בתאילנד.
בריכה. אפילו אם היא קטנה ואפילו אם המלון/גסטהאוס נמצא על חוף הים, אין כמו השתכשכות של כמה דקות במים מתוקים קרירים כדי להביס את החום.
בריכה על שפת הים, קראבי
קומקום להכנת קפה+ כוסות. לא הכרחי, אבל מאוד משמח כשיש. קונים ב-7-11 שקיקי קפה (יש כאלה שכוללים סוכר ואבקת חלב) ומכינים בחדר מתי שרוצים. לא יודעת מה איתכם, אבל אני מעדיפה שהקפה הראשון שלי בבוקר לא יצריך יציאה מהחדר ו/או מגע עם אנשים. אם הקדמתי והתעוררתי לפני עובדי המטבח (וזה קורה לעתים קרובות) אין לי ברירה אלא לצאת ולחפש דוכן קפה ברחוב או סניף של 7-11, שבו אפשר להכין כוס קפה חם.
7-11 בטווח הליכה. כי קורה שתופסים רעב בשעת ערב מאוחרת או בלילה, או שכל מה שבא לכם לאכול זה טוסט עם גבינה ובייקון. כי קורה שצריך פתאום חוט ומחט או חוט דנטלי, או כפפות ניילון או חומר נגד יתושים – ואת כל אלה אפשר למצוא שם 24 שעות ביממה. באזורים עירוניים יש יותר סיכוי למצוא מלון עם סבן (או כמו שהתאים קוראים לזה, sewen) במרחק הליכה ויש יותר אלטרנטיבות – חנויות מכולת משפחתיות או מינימרקטים של רשתות מקומיות. באזורים כפריים כדאי תמיד לברר איפה הסבן הקרוב ואיך מגיעים אליו באופניים.
מקומות עם אופניים. יותר ויותר מקומות לינה, בעיר ובכפר, מציעים אופניים בחינם לאורחים, וזה נהדר מצידם. הישארו בצד שמאל של הכביש, סעו לאט, אל תעשו תנועות פתאומיות והכל יהיה בסדר.
דברים שאפשר לעשות עם אופניים
אינטרנט חינם בחדרים. נשמע כמו דרישה בסיסית ביותר בימינו, אבל במקומות רבים עדיין יש אינטרנט רק באזורים הציבוריים, או אינטרנט בתשלום. במלונות הגדולים והמיושנים לפעמים אין ברירה אלא להשתמש בשירותי "המרכז העסקי" של המלון, שמחירם מרקיע שחקים.
למעשנים: מרפסת עישון + מאפרה. יש לי חיבה למקומות שמכירים בצורכי המעשנים ולא מנסים להדחיק אותם באמצעים מטופשים, כמו החבאת המאפרה בארון או הכחשה מוחלטת של הצורך בה גם כשיש מרפסת עישון. קחו דוגמה מסניף סטארבאקס במקאו, שבעליו ויתרו לגמרי על הסטנדרט האמריקאי האוסר עישון אחרי שהבינו שיישארו ריקים אם לא יאפשרו את זה ללקוחות (שרובם, כמובן, סינים).
מקאו. האמריקאים התקפלו
יש לך אולי המלצות/רעיונות למקומות בבנגקוק לאנשים שכבר מבוגרים מדי לקווסאן אבל לא רוצים לגור במלונות יוקרה?
ספי – אין לי המלצות ספציפיות, אבל חפש ב-agoda.com (או בבוקינג.קום) לפי התקציב העומד לרשותך. מבחינת מיקום, הכי טוב לשהות במקום שיש לידו תחנת סקיי טריין.
לאורך רחוב sukhumvit בבנקוק יש מבחר גדול של מלונות ששוהים בהם תיירים שהם לא תרמילאים בני 20, בעיקר תיירים מחו"ל אבל גם ישראליים. יש מלונות 3-5 כוכבים, וגם מלונות בוטיקים. אני ממליצה על park plaza ואם זה יקר מדי יש מלונות קטנים יותר באזור.