אוקטובר 13 2014
השווייץ של איסאן
הבטחתי די מזמן פוסט על ה"שוויץ של איסאן", וואנג נאם קייאו (Wang nam khiao) אבל למעשה אין לי הרבה מה לומר על המקום הזה, וכל מה שאומר יישמע כאילו נלקח מספר הקלישאות של פרסומאי כושל. מה שיפה בוואנג נאם קייאו זה שמאוד יפה שם, לכן עדיף שאתן לתמונות לעבוד ואסתפק בהסברים יבשים. מה לא עושים בשביל הדיאטה בשמות-תואר.
גשר מעל מים ירקרקים. וואנג נאם קייאו
וואנג נאם קייאו הוא תת מחוז בפרובינציית נאקון רצ'אסימה, המכונה בקיצור קוראט (Korat). הוא שוכן בין שתי שמורות טבע לאומיות ענקיות: קאו יאי (Khao Yai) וטאבלאן (Tablan), ומזג האוויר שם ידוע בנעימותו גם בעונה החמה (אפריל-מאי). הרוחות הקרירות מושכות לשם בסופי שבוע ובחגים לא מעט תאים מבוססים מבנגקוק וסביבתה והאיזור כולו מלא בריזורטים מטופחים אך ריקים ביום רגיל של השבוע. אם אתם מחפשים שקט, העדיפו להגיע באמצע השבוע ולא בסופו. למרות הכמות העצומה של בתי ההארחה, המרחקים ביניהם גדולים, אין צפיפות והתייר המערבי לא ירגיש שזה איזור מתויר כי יש שם מעט מאוד זרים מהמערב.
בית הארחה בסגנון מסורתי
פירוש השם וואנג נאם קייאו הוא "ארמון של מים מוריקים" ואכן, בכל סיבוב (ובדרך כלל גם במרכז כל בית הארחה) יש בריכת מים ירקרקה טבעית מוקפת בגינות יפות ובשטחים חקלאיים נרחבים. כשמסתובבים עם רכב באיזור אי אפשר לא לשים לב למקומות בהשראה אירופאית או אמריקאית, עם שמות כמו "טוסקנה" ו"טקסס ראנץ'", תחנות רוח הולנדיות, גני ורדים וכיוצא באלה אטרקציות שמכוונות אל תושבי בנגקוק, הנמצאת במרחק כ-3.5 שעות נסיעה משם. עם זאת, יש גם מספיק מקומות תאיים שלא מנסים להיראות כמו חו"ל.
בית הארחה בסגנון מסורתי
צריך לומר את האמת: עדיף להגיע למקום עם רכב כדי למצות אותו במלואו. קשה למצוא שם תחבורה ציבורית ורכיבה על אופניים לא תמיד קלה כי מדובר באיזור הררי. בכל זאת, בביקור השני שלי בסביבה לקחנו אופניים מבית ההארחה ובילינו יום שלם ברכיבה באיזור, יום שהיה אחד היפים ביותר בשנה החולפת.
פרפר בארוחת בוקר פרחונית
בתחילת הנסיעה יצאנו מבית ההארחה לכיוון חוות הפטריות מיסטר מאשרום, שבה בילינו כמה שעות מעניינות. בצהריים פנינו לכיוון ההפוך במטרה להגיע לנקודת תצפית שמשקיפה על פארק טאבלאן. בבית ההארחה לא היו מאוד אינפורמטיביים אבל בעל הבית ציין שהמקום נמצא במרחק נסיעת אופניים סבירה. גם השילוט בכביש לא היה מאוד אינפורמטיבי אבל הדרך עצמה היתה כל כך יפה שלא היה לנו מאוד אכפת אם נגיע בסופה למקום עוד יותר יפה, או שסתם נסתובב ונחזור.
שדה אורז קטן. ירוק מלוא העין
בסופו של דבר הגענו למחנה צבאי עצל, עברנו את הכניסה בלי הפרעה ודיוושנו אל נקודת התצפית.
ערפל על ההרים ממול
עמק גדול נמתח לרגלינו אבל האופק, משום מה, הלך והצמטצם. תוך שניות התברר שענן שלם של גשם עושה את דרכו לעברנו במהירות. תוך כמה דקות כבר היינו בתוכו.
בתוך הענן
נמלטנו כמה מטרים לאחור, אל צריף שהוקם על עץ גבוה וסיפק מחסה ותצפית לא פחות טובה על הערפילים. תוך כמה דקות נוספות הגשם נפסק והכל התבהר.
שמורת טאבלן הרבה פחות מאורגנת לתיירות מאשר שכנתה המפורסמת שממזרח, קאו יאי. למיטב הבנתי, צריך פשוט לקחת מכונית, אופנוע או אופניים ולטייל באופן עצמאי. לאוהבי טבע זה יותר ממספיק, ומי שחושק בפינוקים (אוכל טוב, בריכות שחייה) לא יקופח.
קאו יאי, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר. ראשית, אין בעיה להגיע אליה ברכבת (הקו הצפון מזרחי, שנוסע בין בנגקוק לנונג קאי) או באוטובוס או במוניות שירות. מגיעים לעיירה הסמוכה לכניסה לפארק, פאק צ'ונג (Pak Chong), שבסביבתה יש גם בתי הארחה למטיילים פחות עשירים. אנחנו שהינו במקום חדש לגמרי שנפתח כ-200 מטר מהכניסה לפארק.
נחמד שהעיריה לא אומרת לך באיזה צבע לצבוע את הבית
את חצר הגסטהאוס קישטו עצי קפיר ליים מפוארים ושיחי דטורה בפריחה מלאה. מתברר שפרחי הדטורה מנצים בצבע לבן והולכים ונעשים ורודים ככל שהם מזדקנים, עניין של כמה ימים.
דטורה. העיקר שעושים עניין מקצת גאנג'ה
מאחורי הגסטהאוס עמד בית מעניין בצורת גיטרה – הוילונות והסורגים על החלונות בתפקיד מיתרים. מהפעילות בחצר האחורית נראה שזה פשוט בית משפחה, לא מועדון ולא מסעדה.
מעניין איך נשמע החצי שבאדמה
בפאק צ'ונג או בכניסה לפארק שוכרים רכב עם נהג שהוא ריינג'ר (עובדי הפארק והיחידים שמורשים להדריך שם מטיילים) או מצטרפים לקבוצה כלשהי. אורך הסיור נקבע לפי מספר הנקודות שבהן עוצרים בדרך – שמסומנות על מפת הפארק. אפשר גם להישאר לישון בפארק ולצאת לסיורים ותצפיות על בעלי חיים שעיקר פעילותם בלילה.
מפל בקאו יאי
הנוף בשמורה מאוד יפה (מזכיר את קו צ'אנג, משום מה) אבל הריינג'ר שלקח אותנו ממש לא יצא מגדרו כדי להדריך אותנו. בתחילת הסיור הוא שם על מסך הווידאו במכונית סרטון קידום לאטרקציות של הפארק (בתאית בלבד) – זאת בהחלט הרגשה מוזרה לנסוע בפארק ולראות סרט עליו במקום פשוט להסתכל החוצה. אחרי כמה דקות כאלה ביקשנו לשבת מאחור, בחלק הפתוח של משאית הפיק-אפ.
Barking deer. פעם היון המון כאלה בתאילנד
הרכב עצר במקומות שבהם אפשר לראות קופים וצבאים מסוגים שונים (שהיו רגועים בצורה קצת מעוררת חשד) ובמסלולי הליכה אל תוך הג'ונגל. יש גם מפלים יפים וכמובן, מרכז מבקרים עם כמה מסעדות ואולמות תצוגה שבהם תוכלו לראות את בעלי החיים שלא הצלחתם לראות בסיור עצמו. למרות התחושה החלטוריסטית של הסיור עם הריינג'ר המקום שווה ביקור, ואולי יתמזל מזלכם ותמצאו לכם ריינג'ר אחר, קצת פחות עצלן.
צבאים שמנמנים ורגועים מסתובבים בקרבת המטיילים
נראה מקסים
גם אני ביקרתי שם, לפני כמה שנים טסתי לתאילנד עם טיול מאורגן ועברנו במקום הזה והוא ממש יפה, "באמת שוויץ" 🙂