משרד ההגירה של טראט היגר למקום חדש, שנמצא כ-75 ק"מ מהעיר (הקודם היה במרחק 17 ק”מ), ליד הגבול עם קמבודיה. זה אומר שכבר אי אפשר לנסוע לשם במונית-אופנוע ולסגור עניין בשעה, אבל הדרך לשם כל כך יפה שזה מפצה על הכל.
טראט בעונה הזאת היא אחד המקומות הירוקים ביותר בתאילנד, שחלקים גדולים ממנה מתייבשים בעונה הקרה. הרכס שהוא הגבול הטבעי עם קמבודיה ירוק כמו שרק ג'ונגל מלא מוקשים יכול להיות, והכל מלא בריכות, נהרות ונחלים קטנים.
משרד ההגירה החדש תקוע בקצה כביש מהמורות במעמקי העיירה החמודה קלונג יאי (Klong Yai), כ-10 ק”מ מהגבול. בדרך בחזרה עברנו דרך העיירה ועצרנו במסעדת אטריות רבת מוניטין באיזור, שמגישה בין השאר ין טה פו – מרק מועשר ברוטב ורוד, שעשוי ממשחת סויה אדומה מותססת.

אטריות משובחות בקלונג יאי

האטריות שנבחרו היו סן יאי – אטריות אורז רחבות טריות, והתוספות כללו קרקרים מטוגנים משרימפס זעירים, כדורי דגים, פרוסות סקוויד, חזיר וכבד עוף.

ין טה פו – מרק אטריות עם רוטב ורוד מסויה מותססת

רבים מתושבי העיירה הם מהגרים מקמבודיה הסמוכה, ואיכשהו תמיד נדמה לי שהם הרבה יותר רגועים, משוחררים וידידותיים מהקמבודים שפגשתי בקמבודיה. הסטטוס של תושבוּת בתאילנד נחשק מאוד אצל השכנים שמעבר לגבול, וחלק מתושבי קלונג יאי הם בעלי סטטוס כזה. בתחילת שנות ה-80, אחרי מלחמת האזרחים בקמבודיה, שכן באיזור מחנה פליטים שאליו נמלטו תושבי כפרים שהיו תחת שליטת החמר רוז'. המחנה הוסב כעבור שנתיים למרכז קליטה ומיון שתוחזק ומומן על ידי האו"ם. עד אמצע שנות ה-90 פונו כל המחנות בתאילנד מיושביהם, שהוחזרו בהדרגה לקמבודיה.

מחנה הפליטים בקלונג יאי בתחילת שנות ה-80. צילום מתוך http://www.websitesrcg.com/border/index.html

הבעיות העיקריות של התושבים כיום קשורות לתעשיית הדיג, שפירנסה רבים מהם בעבר. חוקי דיג חדשים, עם תקנות בטיחות מחמירות יותר ורשתות עם חורים שמאפשרים פחות דיג של דגים קטנים, הוציאו רבים מהדייגים היותר עניים מהמשחק. בנוסף, לחצים של האיחוד האירופאי וארה”ב בנוגע לדייגים-עבדים שמוחזקים על הספינות בתנאים לא אנושיים, מטלטלים את התעשייה כולה בתאילנד.
הממשלה מתכננת גדולות ונצורות לחלק המאוד זנוח הזה של תאילנד, ומדברים על השקעות של מיליארדי באטים במרכזי תיירות וקניות שיוכלו להכיל את המוני הסינים שאולי יחליטו לחצות את הגבול מקמבודיה דווקא שם, ולא באחד המעברים הקרובים יותר למרכז תאילנד.
כרגע מצב התיירות באיזור לא מעודד במיוחד. כשנוסעים על הכביש הצמוד לחוף חולפים על פני עשרות גסטהאוסים מתוקים אך ריקים מתיירים. חלק מהמקומות נעשים עמוסים מאוד בסופי שבוע ובחגים תאיים, אבל רוב הלקוחות הם תושבי האיזור ואינם מתאכסנים שם. הם רק מגיעים עם הרכב אל החוף ועורכים פיקניקים בעזרת דוכני מזון שצצים שם בתאריכים הנכונים.
בחלק מהחופים יש מסעדות ובתי קפה שפתוחים לאורך כל השבוע. עצרנו באחד מהם – חוף באן צ'ואן (Hat Ban Chuen) – שנמצא כ-62 ק"מ מהעיר טראט. אחד המאפיינים של החופים בקו הרוחב הזה של מפרץ תאילנד הוא עצי הקזוארינה הרבים, שמשרים אווירה אירופאית ומוצלת גם בימים עם שמש רצחנית.
רצועת החוף של באן צ'ואן מצוידת בסככות ובשולחנות אוכל על משטחים מרוצפים, ובקצה יש מסעדת חוף עממית. עצרנו שם כדי לנוח קצת בבית קפה של ידיד של אחד מאיתנו. המקום שופץ לאחרונה והפך למבנה מודרני ויפה, עם קפה טוב ונוף אל הים. כששאלתי אם הם מלאים בסופי שבוע הם אמרו שממש לא, והאשימו את ידידי מהאי הסמוך קו צ’אנג בגניבת הלקוחות.

מיס סייגון – בית קפה בחוף באן צ'ואן, טראט

בעודנו מזמינים קפה לא יכולנו להתעלם מהתרחשות קטנה על החוף, בהשתתפות שני שוטרים וכמה אנשים עם מסמכים בידיים. מהאווירה החיובית והחיוכים הרבים היה קצת קשה להסיק שהסיבה להתקהלות היא צו הריסה שניתן למסעדת החוף על ידי השוטרים. הצו הוא חלק ממדיניות אגרסיבית שנוקטת החונטה הצבאית נגד בעלי דוכנים מכל הסוגים, שאין בידם רשיונות מתאימים לעמוד במקום שבו הם עומדים. קצת הופתעתי לגלות שהמדיניות נאכפת גם בחופים כה נידחים, אבל אולי זה עדיף על מדיניות איפה ואיפה.
עוד חוף חמוד שנמצא כ-40 ק"מ מהעיר נקרא קאו לאן (Khao Larn) ויש בו גם מוזיאון קטן שמוקדש לתקופה שהמקום היה מחנה פליטים.
אפשר להגיע בקלות לכל אחד מהחופים שבדרך מטראט לקמבודיה במונית-טנדר מהעיר תמורת כמה מאות באטים (הלוך-חזור) – תלוי ביעד. מתאים במיוחד למי שמחפש סטייה קלה מהמסלול השגרתי.

פוסטים קשורים

• מרק צפוני עם עגבניות ותמרהינדי
• Jor pak kat, מרק עם עגבניות ותמרהינדי, גרסה 2
• תבשיל עוף ועלי חרדל כבושים
• ניוזלטר מס' 12, דצמבר 2023
• מרק בשרי בסגנון יונאני מצפון תאילנד

תגיות: טיול, למבקרים בתאילנד, מרקים

כתובת טרקבק | RSS תגובות