אחרי כמה חודשים בתאילנד שמתי לב לעובדה המביכה שאני עושה הרבה יותר וואי (Wai) – הקידה התאית המפורסמת – מאשר התושבים המקומיים. הם אמנם שיתפו איתי פעולה מתוך נימוס סלחני, אבל בתכלס הרגשתי שאני מטריחה אותם שלא לצורך. כשהתחלתי לקרוא על הנושא הבנתי שהשאלה מתי ולמי צריך (או כדאי) לעשות וואי היא עניין די מורכב. גם היום אני לא מתיימרת לטעון שהבנתי את כל הכללים והדקויות, אבל הנה כמה תובנות בסיסיות (אשמח אם תוסיפו משלכם בטוקבקים).

הצעיר צריך להקדים קידה למבוגר ממנו. אם ראיתם מבוגר מקדים קידה לצעיר ממנו, זה כנראה בגלל שהסטטוס החברתי של הצעיר גבוה יותר (למשל, אם הוא הבוס או שהוא סתם עשיר או בן למעמד הגבוה). אם אינכם יודעים אם האדם שמולכם צעיר או מבוגר מכם, אל תעשו וואי אלא אם אתם רוצים להודות לו על משהו מיוחד. כדי לקיים את המערכת הזאת (יש גם צורת פנייה מיוחדת אל מי שמבוגר ממך – מצמידים את המלה Pi אל שמו), התאים תמיד צריכים לדעת מה גילם של בני שיחם ולכן השאלה בני כמה אתם אינה נחשבת לחיטוט לא מנומס כמו במערב. היא נועדה להגדיר את הסטטוס שלכם זה מול זה.

לא עושים וואי לילדים, וגם לא מחזירים להם וואי כשהם קדים אל מבוגר מהם (לפי האמונה התאית, זה יביא להם מזל רע). הדרך הנכונה לענות לוואי של ילדים היא בניע ראש קטנטן, ותמיד מומלץ לחייך.

לא עושים וואי לאנשי שירות – מלצרים, מוכרים בחנויות וכיוב'. אם הם עשו לכם וואי, החזירו בניע ראש קטן או בחיוך. אין זו הפרה בוטה של חוקי הנימוס להחזיר וואי לאנשי שירות, אבל זוהי תופעה שמאפיינת תיירים בלבד.

אם עשו לכם וואי כשאתם עמוסים בקניות והידיים שלכם תפוסות, עדיף להשיב בניע ראש מאשר לנסות לעשות וואי מצ'וקמק. אם מוכרחים, אפשר במקרים כאלה לעשות וואי עם יד אחת בלבד. התאים נוהגים לעשות וואי לפסלי בודהא שהם חולפים לידם בנסיעה. אם הנהג רוצה לעשות וואי ולא יכול לעזוב את ההגה, הוא יכול לצפור כתחליף.

אם כבר אתם מקדימים וואי למישהו, עשו זאת בהקפדה ובלי לחפף.

וואי לנזירים. ידיים באיזור הסנטר

צורת הוואי מעידה על רמות שונות של מכובדות. כשקדים לבודהא מרימים את הידיים גבוה לכיוון המצח. כשקדים לנזיר ממקמים את הידיים בגובה הסנטר. כשקדים לאדם בעל מעמד שווה הידיים יהיו בגובה החזה. ממש לא לעניין לקוד לאדם רגיל בהרמת ידיים אל המצח.

נזירים אינם מחזירים וואי למי שאינם נזירים, ואפילו יהא זה מלך תאילנד. מעמדות מכובדים נוספים בתאילנד הם מורים ורופאים. בבתי הספר הילדים קדים לפעמים למורים בהשתטחות מלאה והצמדת הראש לרצפה (בטקסים או בשיעורים שבהם יושבים על הרצפה).

לא עושים וואי למוסלמים ולא מצפים מהם להחזיר וואי, למרות שברוב המקרים הם יעשו זאת מתוך נימוס. המוסלמים בתאילנד מעדיפים לחיצת יד. אם אתם לא יודעים אם אדם מסוים הוא בודהיסט או מוסלמי, חפשו אביזרי אופנה-ותשמיש, כמו תליונים של בודהא או כיפות סרוגות בסגנון בוכרי ורעלות אצל המוסלמים.

חייבים לקוד אם קיבלתם מתנה מתאי, בעיקר אם הוא מבוגר מכם. אם הוא צעיר, זה נתון יותר להעדפות האישיות. אם נתתם מתנה לתאי והוא קד לכם, השיבו לו קידה.

כתיירים, לא מצפים מכם להבין את כללי הנימוס התאים, אבל כאמור, עדיף לא לפזר קידות בנדיבות רבה מדי, כי הנימוס יחייב את התאים להשיב גם אם מבחינתם זה היה מיותר.

ריצ'רד בארו כתב וצילם סדרת מאמרים מפורטת הרבה יותר על חוקי הקידה התאיים:

שיעור מס' 1 בנימוסים תאיים: איך קדים לבודהא.

שיעור מס' 2 בנימוסים תאיים: איך להתנהג בבית וכשהולכים לבקר חברים.

שיעור מס' 3 בנימוסים תאיים: איך להתנהג כשהולכים לבקר קרובי משפחה מבוגרים.

תגיות: בודהיזם, למבקרים בתאילנד, תרבות

כתובת טרקבק | RSS תגובות